עין איה על שבת ה עט
<< · עין איה על שבת · ה · עט · >>
(שבת נו:): "אר"י אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בה שרטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי".
הטוב השלם אין לו ניגוד עצמי, וכל עניני הניגוד שנמצא בעולם, בין בדיעות בין בסדרי החיים המעשיים, הוא בא רק מפני שאפילו בצד הטוב יש בו איזה קורטוב של רע והפסד, מצד המקבלים והעוסקים או מסיבות שונות אחרות, ע"כ נמצא ניגוד מכוון המקטרג על הטוב ההוא מפני חלק הרע שבקרבו, ומתוך כך הוא מנגד ג"כ את הטוב בעקרו, ומזה נולדות כל המבוכות המסובכות בעולם. לו עמד ישראל בעינו, בצביונו ובמקורו העצמי, אז לא היה נדבק בקרבו שום רע והשחתה, ולא היה מעבר מזה שום צורך לניגוד פנימי וחיצוני שימצא בעולם לו. אבל כיון שנכנסו בתוכו ע"פ השפעה מן החוץ דיעות ונימוסים, מנהגים והשקפות נכריות שהן רעות מצד עצמן, ורעות בהתחברן אליו חוץ לתכונתו וטבעו, ע"כ הן משחיתות בתוכו את הסדרים הישרים והטובים, את הלב הטוב ואת הנשמה הטהורה הברה האלהית, הוצרך להברא מעמד חזק ניגודי אל היהדות בכללה. הכח הזה, להיות מוכן לשבט אף, הבא מצד עצמות הניגוד שבדיעות והשקפות אפילו בתחילתו, והעלול להמשיך את הגלות וחרבן האומה בשביל מעמד של שינוי דיעות וניגודים הנראים כרוחניים, זה נמצא ברומי. ואלמלא שזה הצעד, שנשא שלמה את בת פרעה, ועי"ז הותחל הענין בדרך רשמי להכנסת ענינים חיצוניים באומה, אע"פ שהיתה כונתו לטובה, מ"מ בין כה וכה חדרו ללב האומה דברים זרים בעצמם, וזרים לה ביותר, שחוללו חסרונות עצמיים, ונתנו מקום לניגודים להמצא נגדה מצד המעמד הרוחני, אע"פ שהניגוד יש לו רק גרעין אחד קטן יסודי מצד השיקוף של איזה חולשה ורפיון מוסרי שמצא באומה, שבא לה מן הנגיעה החיצונית, (ולא) [] לא בא הדבר מתוך כח שיסודו והרחבתו הוא בעומק הרשע והשקר, אז לא היה מתרחב כלל, כ"א היה פועל לפי אותו הערך שהניגוד הוא לטובה. אבל העלה שרטון, "אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה" , והעלה שרטון של שנאות רעות וזרות, של עלילות פחותות וכוזבות, של השקפות גסות רעות ואליליות, ומקום להתקיים ניתן לו ע"י אותו חלק הניגודי שנמצא בים הצדק הכללי, והנמיכות שנשפלה ע"י המגע החיצוני. כנסת ישראל בכללה, היא היתה ברמה שגם הדברים הקדושים והעיוניים הטהורים, הנובעים ממקור מים חיים, מאוצרה של תורה, קבלו אצל אחדים צורה פחותה, עד שהיו ראויים
לעשות חיזוק להעיר האלילית בשינוי צורה, להיות לאבן נגף לישראל. הנקודה התוכית הצבורה בעומק גל האפסיות העלה שרטון, הקנה הקל והדק הרחיב התפשטותו בלא יסוד מתחתיו, לעשיו נבנה כרך גדול של רומי . המקום שמקרבו יצא הניגוד שהרס את עמנו והחריב את ארצנו ומקדשנו, וממנו נשתלשל אח"כ ניגוד תמידי למקור רעות רבות ורדיפות נוראות, שמצאו להן יתד להתלות דוקא מכח הרוחניות שנקלט אצלם מאיזה ניצוצי אורה מעורבים בעבי חושך שנתגנבו אליהם מאור התורה והנבואה, וכ"ז נתגלגל ע"י התחלת התגברות כח העירוב והריסת המחיצה המבדלת שבין ישראל לעמים, שהותחלה בדרך רשמי משעה שנשא שלמה את בת פרעה .
עט. זכריה א, טו.
<< · עין איה על שבת · ה · עט · >>