עין איה על שבת ה כו
<< · עין איה על שבת · ה · כו · >>
(שבת נה.): "והיינו דכתיב "זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית, ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו, וממקדשי תחלו"".
כשהעונש בא בע[י]קרו מצד המעשים, כשמטרתו היא תיקון המעשים הרעים לבדם, אז אין ההשחתה מגמתו של העונש כ"א איבוד הרשעים היחידים במוסר תוכחה, כדי שהנותרים יראו וילמדו להיטיב מעשיהם. אז יש הפרש רב בין מצב למצב, ששינויי המצבים הם משנים צורת החטאים וערכם. אבל כשבא העונש מפני שראתה החכמה העליונה שהתכונה האנושית נתקלקלה, עצם טבע הנפש נחמץ, עד שאין תקוה כלל למטעי דור כזה שיטיבו את טבעם, וההפסד בטוח הוא ג"כ מצד ההשפעה של עירוב אנשים מקולקלים כאלה בעולם בחברה ובחיים, מפני שהתכונה הפנימית היא עכורה ובזויה, שירדה ממעלתה האנושית הטהורה, אז אין הפרש בין מצב למצב. םישעמה אל, םינושמ יאדו םהש, ןאכ םירקבע המה, כ"שפנה לש ימינפה ןכותה א, ע"הערל םיוש םיבצמה לכ כ, ףט הלותבו רוחב ןקז ונשים, מפני שההריגה אינה הריגה של תיקון, הריגה חלקית במיעוט כדי להציל את הרוב ע"י מה שיטיב את מעשיו, כ"א להציל את הכלל מירידה ע"י מציאות טיפוסים מושחתים כאלה, שבכללם ירדו עד הנקודה היותר שפלה, שאין ראוי לשלמות האדם שתהיה קיימת בו. ע"כ, המטרה היא להשחית, והשחתת התכונה היא מתפשטת בכללות הדור לכל פלגיו, לפי חילופי ערכם. וכשם שבמחלות הגוף ישנם חילופים עצמיים בין מחלה למחלה, מחלה אחת ממיתה והשנית איננה כ"א מחלשת, והחילוק שלהם הוא חילוק עצמי, וישנם חילופים שאינם כ"א מצד הכמות שעצם המחלה היא הממיתה, אלא שלפי אומץ הגוף או קוטן שיעורה היא לא באה עדיין למדה זו לפעול פעולתה, אבל כשתתפתח תביא עמה את התוצאות היותר רעות. ע"כ, בדור שכ"כ ירד, עד שכלה ונחרצה נגזר עליו, מחלתו המוסרית באה עד משבר של הכליון, המחלה סובבת על כל וכל מי שלא ניקה לגמרי יש בו מאותו המין, אלא שהחילוף הוא בין השיעורים. וכיון שחפץ ההשגחה העליונה לטהר את העולם ממין מחלה כזו, אז אע"פ שמצד הכמות דבר אלהינו יקום לעולם במדה טובה, שאליו לא יגשו אותם מלאכים הרעים שיש להם עסק עם איפת הרשעה במילואה המעשי, אבל משום ערך אחר תצא מדת הדין לפעלה, משום רוממות הדור העתיד בכללות ערכו, וסתירה כזאת שהיא לצורך בנין חדש מתחלת היא מראשית פסגת הגובה של בנין הדור שההעברה והכליון עליו נגזרו, וממקדשי תחלו .
כו. . ישעיה מ, ח.
<< · עין איה על שבת · ה · כו · >>