עין איה על שבת ב רמז
<< · עין איה על שבת · ב · רמז · >>
(שבת לג:): "איבעיא להו ר"א בר"י על לשה"ר קאמר או דילמא אף על לשון הרע נמי קאמר".
כשנופל ערכו של הדיבור ע"י מיעוט הכרת הצורך הגדול שיש להשפעה הרוחנית בעולם, המחלה הולכת וסובבת את הקיבוץ האנושי עד שמוציאה אל הפועל את חטא לה"ר בכל תקפו. אמנם רפיון המעשר לא לעולם יבא מחלישות ההכרה של הכח הרוחני בפעולתו על הצדדים המעשיים שבחברה הכללית, כ"א לפעמים יראה דור אחד בעיניו שרבה העזובה מצד הלויים, ונושאי כלי ד' לא ימלאו את תפקידם, ואז יפול הרוח להפר ג"כ את ברית הלויה, מה שבאמת נצמח זה הרעיון מחסרון הקפה כללית המקפת את חיי האומה מראשיתה עד אחריתה, וכל מה שנכרתת ברית בקיומה. הנה למרות כל הפגעים שיוכלו להתחולל במרוצת הזמן הכל יבא לידי תיקון "ודבר אלהינו יקום לעולם" , וברית מלח של ברית הלוי לא תפסק. ודוקא אז יוכר ערכו בבא עתו להגלה בעצם זהרו, ע"י אותו הצירוף של השמירה שאינה נפסקת שהיתה לברית הזו בכל הדורות ובכל הזמנים. ע"כ רק חסרון של סקירה גבוהה כללית יחולל לפעמים ביטול המעשרות, ולא הקטנת ערך הכרת כח הצורך של ההשפעה הרוחנית, שיסוד שלה הוא רוממות הדיבור. ועפ"ז יהיו דברי ר" א כר"י על לשה"ר דוקא קאמר, שרק עון זה יש לו יחש עם הכבדות של האסכרה ולא המעשרות. או שגם ירידת הסקירה ומניעת היכולת להתנשא אל המעמד הכללי, עד שהחשכה של איזה תקופה עוברת לא תפעל מאומה על קלישות הקשר העליון של הברית הנצחית הזו, זה עצמו בא משפלות נפש הבאה מחסרון ההתעלות הרוחנית ומיעוט ההכרה על גבורת הדיבור הטוב ורוממות כחו, שהוא נשקל תמיד לפי אותו המשקל שהקדושה והרוחניות בכלל היא מובנת לאדם, ע"י עילוי נפשו ודבקותו בצורו ית'. שמזאת הירידה תוצאות ע"י גלגולי ירידת המחשבות, גם ללשה"ר, ע"כ אף על לשה" ר נמי קאמר.
<< · עין איה על שבת · ב · רמז · >>