עין איה על שבת ב עג

(שבת כה:): "ר"י אומר כל שי"ל ביה"כ ממוך לשלחנו".

כמו שהשביעה מן המזונות הטבעיים תביא עמה ענינים המכריחים להשמר על ידם מנזקם, ואם יכין האדם הסיבות להנצל מהרעה הטבעית המוכרחת מטובת השביעה, אז ינצל מהרעה ותהיה השביעה לו להועיל לחזק חילו. ואם רק בשביעה ישים עינו והסיבות המשמרות אותו מהנזקים הטבעיים הנמשכים ממנה לא יכין לו, אז כפי רוב השביעה יגדל ההיזק. ע"כ כיה"כ סמוך לשולחן העשיר הוא דבר נדרש מאד לשמרו מתקלת הבריאות האפשרית לבא לרגלי שולחן שיש בו כדי שביעה הגונה. כן הדבר נוהג ג"כ בשביעת הקנינים, העושר שאם שאפשר לו לאדם להשתמש בו לתכלית טובה והגונה, אבל כמה צריך האדם להכין לעצמו סיבות המטהרות אותו מהלכלוכים הפנימיים המוסריים שהשובע של העושר יכול ומוכרח להביאם, ורק אז יקרא בשם עשיר, שיהיה עשרו לטובתו, ושיהיה ראוי שיקום חילו, כ"א בהסמיכו טהרת הרגש הטוב, הרחקת הגאוה ואבירות הלב, הרחקת פריקת עול תורה מוסר ויראת ד' העלולה לבא ע"י השביעה של העושר. רק אז יקרא עשיר, בהיות ביה"כ, האמצעי לטהרה של הלכלוך הטבעי המחליא באי נקיונו בהשארתו בגויה, סמוך לשולחנו, ודומה לו האמצעיים המטהרים הרוחניים הדומים לו בערכם.

<< · עין איה על שבת · ב · עג · >>