עין איה על שבת ב נג

<< · עין איה על שבת · ב · נג · >>

(שבת ל.): "דאר"י א"ר, מ"ד הודיעני ד' קיצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני, אמר דוד לפני הקכ"ה, רבש"ע הודיעני ד' קיצי, א"ל גזירה היא מלפני שאין מודיעין קיצו של בשר ודם, ומדת ימי מה היא, גזירה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם".

קצב חיי האדם אפשר היה להחקר ע"פ שני אופנים. מצד ערך כחות הגוף שיש להם קצב בשימושם, ואם הי' אפשר להגלות לעיני אדם בדרך השכל הפשוט או בדרך הנבואה ורוה"ק בדיוק נמרץ כלל כחותיו הגופניים ופרטיותם, היה אפשר לו להעריך לעומת זה במדה נכונה כמה מערכה של כחות כאלו ראויים להתקיים לפי ערך השימוש שבהם. אבל השם ית' הכין בחכמתו שכ"כ יהיו סבוכים דרכי המאורעות בשימוש הכוחות הגופניים, ועצם יסודי הכחות שהם תלויים בהמון המציאות שמחוץ לגופו של אדם, עד שאי אפשר שיבא האדם לידי ידיעה ברורה בקצב החיים מצד הכחות הקבועים הגופניים. ע"כ לעומת הבקשה של הודיעני ד' קיצי, הקצב הטבעי הקבוע מצד משקל הכחות הגופניים שבגוף, היתה התשובה: גזירה היא מלפני שאין מודיעין קיצו של בשר ודם. מצד בנין הגוף של בשר ודם הנערך בקצבת כחותיו, לא ניתן להיות מתברר כמה יוכלו כחות כאלו בערכם ובנינם להיות עומדין בשימושם הקבוע, ומתי יבא קיצם ע"פ המתכנת הטבעית הפשוטה. והנה הידיעה הזאת מצד הערך הגופני, אם היתה אפשרית להחקר, מובן הדבר שהיתה מביאה הפסד רב. שהרי מחקרי הגוף נתונים המה לכל דורש וחוקר, גם לאלה אשר נפשם עופלה ועל טהרת המוסר לא יתנשאו, להם ודאי צריך העדר הבטחון של חיי הזמן להיות נמזג בכחות נפשם, כדי שיהיה עכ"פ למגן נגד זעף של הכח הדמיוני המסית לבלע ולהשחית, לחבל ארחות מוסר וצדק. ואיך שיהיה חסרון הבטחון של החיים, הוא עכ"פ ממזג איזה רפיון נסתר שמחליש את כחו של היצר הרע, אף אם לא יודה האדם בגאותו וגסותו שהוא מרגיש מזה איזה רפיון של רשעה, מ"מ האמת היא חזקה ועל כרחו שולטת היא עליו לבצר את הכחות הרעים וזדונם. ע"כ ראוי הוא שדלתי ההשכלה השפלה הבאה מצד החקירה הגופנית תהיינה נעולות שלא יוכל כל חוקר להודע מקיצו של בו"ד, מצד בשרו ודמו, כלומר בנינו החומרי. וכיון שלטובת היצור והמוסר האנושי צריך הדבר להיות נעלם, נסתתמו הדרכים כ"כ עד שאי אפשר לעמוד עליהם ג"כ מצד הנבואה, כי אם היו ערוכים שערי הנבואה לעומת דבר מוחשי כזה המתיחש למושגי הגוף, היו בהכרח ג"כ דרכים נמצאים ג"כ למחקר השכל החופש תעלומות הטבעיות איך להגיע להם. אבל יש עוד דרך נעלה מזה, שהוא גבוה ונשגב מאותו המחקר הנמוך של משקל הכחות הגופניים, והוא תלוי בחכמה רבה רוחנית ואלקית. והוא באשר כל דבר יש לו תעודה במציאות ומשך קיום כל ענין ודאי נמשך הוא כפי ערך תעודתו, ביחוד הדבר מתברר בדברים שהם עדיין נמצאים במצב של אמצעי להגיע איזה תכלית מרום מהם, שלא יתקיימו כ"א עד בא מילוי תעודתם והשגת תכליתם. ע"כ חיי האדם בעוה"ז ודאי יש להם תעודה מה שצריך לפעול בעולם, והם המדה של הימים, ע"פ הפעולות יערכו הימים, כמורגל להבין על האמור "בא בימים"י שבא עם הפעולות השלמות שפעל בימיו בחיים. ע"כ מי שיתנשא להשיג בבירור גמור את הצורה של התעודה המוטלת על האדם, הוא ידע את פעולותיו אשר צריכות שיצאו ממנו במשך חיי חלדו, ועל פיהן ימוד את ימי חייו. המחקר הזה יתנשא לעיונים גדולים ולחקירות אלקיות, כי בכל מקום שאנו מוצאים יחש אל סוד ההשגחה האלהית בתעודה הערוכה לחיי האדם מצד פעולתו הקצובה מאדון כל המעשים, כבר האדם שהוא מוכן לחקור בכאלה הוא מתנשא מעל התאוות היותר שפלות, והוא יותר מוכן להיות עובד ד' ועוסק בשלמות באהבה מהשגת האמת הברורה. והיה הדין נותן שאולי היה ראוי להיות ניתנת חקירה כזו תחת אפשרות הבירור. אבל לא כן תיקן צור עולמים, היודע יצרי מעללי איש, ויודע שהמשקל הנפשי הרצוי האפשרי להפוך על ידו את הצד המעולה שבההנהגה האנושית יבא דוקא ע"י אותו הספק הנמזג בכחות האדם ביחש אל ערך חייו, בין מצד קצבתם החומרית בין מצד תעודתם. משקל ההעלמה מכרעת בין לצורך "אל תרשע הרבה" שעלולים המון האדם לפול בו, בין לצורך "אל תהי צדיק הרבה" שאנשי הסגולה עלולים להמעד על ידו, שבאפס יד הדמיון המאריך לעומת זה את התשוקות החומריות והדמיוניות, שהן טובות במדתן לשכלל את העולם באופן שיהיה נאות כולו לתעודתו המוכנת לו מבורא כל יתברך, בחסר כח דמיון זה ע"י הגעת המחקר במקום שחסרון הידיעה טוב הוא, תשחית הידיעה הזאת הרבה, ותטשטש את צורת החיים וערכם. ע"כ כשם שקיצו של בשר ודם הוא בכלל הגזירה שלא יודע, כן היא ג"כ ההשגה היותר מעולה, מדת הימים, ערך החיים ותעודתם בצמצום ביחושם אל הזמן, ג"כ נעלמה מעין כל חי, וגזירה היא מלפניו ית' שאין מודיעים מדת ימיו של אדם, אע"פ שהיא גבוהה מההשקפה של הקץ הנחקר מצד הערך של בשר ודם, מ"מ הכל הוא בכלל הגזירה.

<< · עין איה על שבת · ב · נג · >>