עין איה על שבת ב נב

<< · עין איה על שבת · ב · נב · >>

(שבת ל.): "ודקאמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, כדר"י א"ר כו'".

יסוד הכרת האמת, שבה תלויה הכרת היסוד האדיר של הכרת שם ד' אלקים חיים, תלוי הוא במה שנבחין את עניני המציאות כמו שהם באמתתם. לא נעמיד בשום אופן יסוד על אותו הערך שנמצא בו המציאות מצד הציור הדמיוני, דהיינו שמצטייר בעולם החיצוני, מה שבאמת בפנימיות הדבר אין בו מאומה. זהו ההבדל שבינינו לבין התועים עובדי ע"ז, כדחז"ל : למה נקרא שמם אלילים, מפני שהם חלולים, כלומר אין בפנימיותם שום ערך כ"א מה שיכולים להפעיל ע"י ציורי בלהות איזה דבר על הציור הדמיוני של ההמון. אבל לא כאלה חלק יעקב, כי אלקים חיים הוא צור ישעינו, שהמושג מאורו לגדולי המשיגים כאין ואפס הוא מול האור הפנימי, מול החיים האמיתיים שאין לנו מלה ליחסם, כמו שהם נמצאים במקור החיים יתברך שמו. ע"כ עלינו לדעת למשל, כשאנו מכבדים ומוקירים גם גוית איש חשוב לאחר שמת, אין תוכן הכבוד מצד הכח הדמיוני שפועל המחזה על העולם החיצוני מצד הזכרון המתלוה אל גודל ערך אותו האיש בהיותו בחיים. לא כן הדבר, הכבוד אצלנו נובע רק מצד החיים, מצד אותם החיים שבפנימיות מקורם ישנם במדה עוד יותר גדולה ממה שנראים מחוץ, בהפעילם על הרושם החיצוני. ע"כ חיי הנשמה האלהית שהנפש המלאה חכמה וצדק וקרבת אלהים היא מלאה מהם, היא תגביר בנו כח רגש הכבוד להיות מרשימים אותו ג"כ על הגוף שהי' לה לכלי שימוש, ושעתיד לשוב לכבודו לקץ הימין, גם לפעולות החיות לצדקות להדרכות, שהן חיות בלב רבים חיים המרגישים ומתנהגים בחיים באורח אורה ע"פ ההשפעה הגדולה של אותו גדול הערך. אבל חלילה לנו לתעות שהננו כ"כ נמשכים אחרי הדמיון, להמשך בזה שאותו הגוף המת עושה רושם גדול על המחזה החיצון והלבבות מתרגשים אודותן, והעולם החיצוני מלא ממנו לדמות שמצד עצמות דבר זה, אע"פ שהוא עצמו מת ואינו מרגיש מצד גופניותו מאומה, שזה הדבר יעשה אצלנו חשיבות של חיים. לא, אין אנו נמשכים אחר הדמיון במאומה, ע"כ עלינו ולנו ראוי לעשות רושם גלוי, שמצד ערך החיים הננו מחזיקים ומראים שרק האמת היא דגלנו. ע"כ הכלכ, איך ששפל יהיה ערכו, איך שאינו פועל על העולם החיצוני שום מבט של הוד, מ"מ יקר הוא יותר מצד הערך של החיים מהאריה המת. ולאו דוקא אריה, כ"א גם מכל גדול ערך ומכובד שמותו עושה רושם חיצוני היותר אדיר. מפני שזה הכלב הוא מרגיש בחייו, ע"כ יש לחייו איזה ערך של חיים, וזה המת שמצד גופניותו אינו מרגיש בחייו, אין הרושם החיצוני שוה דבר לפי האמת. אמנם מתוך המשפט הזה נשכיל ונבין, שעכ"ז הרי אנו רואים שהננו חרדים מאד על כבוד גדולי עולם המתים, יהיה זה לאות נאמן שמצד ההכרה האמיתית שאנו מכירים ויודעים שהמתים הללו אינם מתים כ"א חיים הם, מפני שהם עומדים בחיותם מצדם השכלי במציאותם האמיתית. ודוקא מצד אותה ההשפלה שאנו מיחסים בענין אחד להגוף הגדול מול צורך החי השפל, מתוך כך אנו עומדים על אמתת היחש של מושג הכבוד, איך הוא עומד על יסוד האמת והמדע המבורר. אבל מה שהמון לאומים נמשכים מצד ההשקפה של הרושם החיצוני, שבקרבו אין מאומה, תולדות ע"ז וההתהללות בפסילים, ע"ז אנו אומרים ברב עז "כי לכלנ חי הוא טוב מן האריה המת".

<< · עין איה על שבת · ב · נב · >>