עין איה על שבת ב מז

(שבת ל.): "וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון".

העם שמתעלה הרבה בערכו עד שראוי הוא להיות עם נצחי, יסוד עילויו צריך שיוכר שיהי' גם לכל איש פרטי ממנו ענין של ערך נכבד, והפעולה הטובה שתצא לעולם ע"י העם לא דוקא ע"י כללותו בלבד תצא, כ"א גם ע"י כ"א מפרטיו. וזוהי מעלתם של ישראל, "ד' יספר בכתוב עמים זה יולד שם סלה". ע"כ מי שזכה להיות לראש פינה בממלכת ישראל לדורות עולם, צריך שתהיה השפעתו השפעה של קדושה, המלאה מוסר וצדק עולמים, בין ביחש האיש הפרטי בין ביחש הגוי כולו בכללו. ע"כ נקבע אז בעת ההכרה של קישור לאומיותם של ישראל בקדושת התורה, בצירוף קודש הקדשים, ושניהם יחד במלוכת בית דוד הנצחית, ידעו כי אותו העון כ"כ נטהר ממנו אדוננו משיח ד', וכ"כ פעל עליו כחה של תשובה לטובה, עד שלא די שבעצמיותו הפרטית נהפך, כל הגרעון שאפשר לו לעון לחולל בנפש, לטובה, כ"א גם על ההשפעה החיצונה, הכללית והפרטית, לא יפעל שום גרעון, כ"א יתרון וקדושה להורות תשובה לרבים, ולהקים עולה של תשובה ברב עז. ע"כ ידעו כל העם בתור אנשים פרטיים, וכל ישראל בערך שצריך הגוי בכללותו להיות מושפע בעיקר עצמיותו של עם ישראל גוי קדוש, שהיא השפעה של קדושה ודרכי קודש, ממלכו שהוא משוח בשמן משחת קודש, ידעו בין בהכרה פרטית בין בהכרה כללית, שמחל לו הקכ" ה על אותו עון.

<< · עין איה על שבת · ב · מז · >>