עין איה על שבת ב מו

(שבת ל.): "באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדרה".

יש שחרות מקרית שעומדת להרחץ ולהנקות, אמנם שחרות של שולי קדירה גם אם פעם ירחצו אותה וינקוה הלא עוד תשתחר מפני דרך שימושה. כן כיון שהכירו שמעלתו של דוד היא מעלה נצחית וכבודו הוא כבוד שלא יתבטל לעולם, א"כ אף אם מצד אותו המאורע של התנגדותם ההוית יתנקו ויסירו חלאתם, כי ימצאו מקום להתנצל שראו איזה חסרון בההוה של ההנהגה, ע"כ עמדו לו לשטן, אבל הם הלא חפצו שתהי' שנאתם עושה פירות והתנגדותם נמשכת. והנה הם רואים שכבודו הוא קשור בכבודן של ישראל שהוא כבוד נצחי, א"כ א"א להם כלל להתנקות מכתם בשתם, כיון שברית עולם היא לו. ע"כ ניכרת באמת בשתם בשני האופנים, הבושת הראויה להם מצד התנגדותם הזמנית, כיון שהוא נבחר מד' לנצח, מובן הדבר שהנהגתו הזמנית היתה ג"כ ראויה להיות מתקבלת, זאת היא מקבלת לעומת השחרות של שולי קדרה שמקבלת בכל פעם שתעמד על האש, גם אם פ"א במקרה תעמד ג"כ תשחר. אמנם עוד יותר תתעצם השחרות בשולי קדרה, מפני שהיא עומדת להיות מתפחמת תדיר. כן בשתם הלא היא בושת תמידית מפני קשר הנצחיות שיש בכבודו של בית דוד לעולם. ע"כ נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה.

<< · עין איה על שבת · ב · מו · >>