עין איה על שבת ב כג

(שבת כג.): "מברך אשר קדשנו במצותיו כו'".

המטרה של כל המצות כולן היא שיביאו את החיים כולם למדרגה היותר נעלה, למדרגה זו שראויים יהיו החיים להיות תכלית עצמית. החיים ההוים שהם מלאים פגמים וחסרונות אינם ראויים כלל שיהיו מטרה אל המציאות, כי על כרחך אתה חיי. אמנם מעבר הוא ההוה אל העתיד, שיהיו החיים אז מטרה לעצמם ולא אמצעיים, מפני שיהיו נחמדים, שיהיו מלאים בחכמה, בגבורה ובצדק, בשמחה ובענג. המצות שהן ערוכות כקוים ישרים המובילות את החיים לאותה המטרה שהיא הקדושה, כאשר ביארנו

גדר הקדושה שאינו אמצעי כ"א תכליתי, הן כבר מקדשות את החיים במה שהן מתחברות אליהם בהוה. הקדושה שבנויה ע"פ העתיד היותר עליון של החיים, א"א שתתכונן כ"א ע"פ מצות ד'. כי מי זה יוכל לדעת ולצייר את עומק ההוד של החיים התכליתיים, ואנחנו מלאי כסל, עינינו טחו ולא נוכל להכיר את הדרת החיים הקדושים בעצם אמתתם, וק"ו שלא נוכל לדעת את החוטים המקשרים את ההוה הפגום אל העתיד השלם. וביותר שאין אנו יכולים אפילו לחשוק באמת להיות צועדים אל המטרה הקדושה הזאת שאי אפשר לחשוק כ"א את הדבר המושג. ע"כ האמונה תמלא לנו בזה מקום ההכרה המדעית, אבל היא בעצמה נוסדת על בסיס שכלי. ידענו שלפני אל דיעות צפוי' היא התכלית היותר נשגבה של החיים, והמטרה האלהית ידענו שהיא קשורה אל תכלית ההוד היותר שלם שיתעלו אליו החיים, וע"פ אותה המטרה מיוסדות הן המצות. ע"כ רק במצות, מפני שהן מצוות מאת אדון כל המעשים מקור הטוב, "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים" , אנו מוצאים את הקדושה התכליתית, ולא במטרה המצויירת לעיני בשר הכהות.

<< · עין איה על שבת · ב · כג · >>