עין איה על ברכות ט ריד

(ברכות סא:): "ושט מכנים כל מיני מאכל, ריאה שואבת כל מיני משקה".

לשום גבול בין הנוזל ובין המוצק הוא דבר קשה, וכן ג"כ בין הנוזל ובין האויר, כי בהתערבות האויר מעט מעט והנה נוזל לפנינו, ובהתערבות הנוזל הנה לפנינו מוצק. אמנם לפי הצורך של הכלכלה הגופנית, נחשב למוצק כל דבר שהוא צריך לגופו של אדם בתור בנין לאחד מחלקי גופו, בין יהיה נוזל מוצק או אויר. אמנם מה שהוא דרוש כדי לתן מקום להתנועה התמידית שבקרבו למען המשכת החיים, דבר זה לנוזל יחשב, כי זאת היא תעודת המצב הדמי. ע"כ הושט, שתעודתו הוא הכלכלה הגופנית בבנינו, הוא מיוחד ביחוד למיני מאכל, לקליטת כל חומר הצריך לבנין הגוף הנהרס ע"י כח החיים והמעשה. הריאה, היא בעלת התנועה, היונקת את קרבה את היסודות שמחוצה לה למען התמדת התנועה לתכלית החיים, ואינה מתעסקת בעצם בבנין הגוף באורח ישר ע"י קיבוץ חלקים לבנינו, כ"א ע"י כניסת זרם להתמיד התנועה, כדי שתהיה המכונה הולכת והבנין נבנה, הרי היא שואבת כל מיני משקין. כאן עומד מצב הנוזל והאויר בערך אחד, כל דבר שענינו לא עצם בנין הריסות הגוף כ"א התמדת קיומו מצד חלקו חומרו. והבנין בעצם אפילו יהי מתלקט מחלקי מים, אויר, קיטור וכיו"ב, הכל הם בכלל מאכל, האטומים לסוף הם נכללים בבנין המוצק של הגויה, שכוללת בקרבה וחזקתה גם כטפל את המים ואת האויר שבקרבה.

<< · עין איה על ברכות · ט · ריד · >>