עין איה על ברכות ט רטו

(ברכות סא.): "לשון מחתך, פה גומר".

אם שהקול בכללו יוצא הוא ע"י הקנה, אמנם הוצאת הקול בתור הרעה ממושכה לא יבנה את הדיבור. ע"כ צריך אליו שני כחות, כח אחד להפסיק את הקול בעתו, כדי שיבנו ההברות במדתם. והכח השני לחבר הברה להברה בעתה הראויה לה, ואז תגמר פעולת הדיבור. הלשון מחתך ומפסיק את הקול הארוך שיהי' ניכר ע"י ההפסק, הבדילי ההברות, כדי שיהיו ראויים לבנין אותיות הדיבור. הפה בכללו, גומר, בהיותו ערוך לחבר הברה להברה, בערך נאות ומתאים ואופן הרמוני.

<< · עין איה על ברכות · ט · רטו · >>