עין איה על ברכות ט קצח
<< · עין איה על ברכות · ט · קצח · >>
(ברכות סא.): "בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב וינן אלא למ"ד פרצוף מאי ויבן, מבעי ליה לכררשב"מ, דאר"ש כמ"נ מלמד שקלעה הקב"ה לחוה כו'".
הורה שבנין המשפחה האנושית, לא די לה רק הכרח הקיום והתביעות החומריות, כ"א צריך להלות עמה תכונות נפשיות ועינוגים רוחניים, כרגשי היופי והתפארת, שמהם יתפתחו כשרונות הנפש ורוממות המדות. ע"כ רמזה תורה שבנין הבית האנושי דבר יש לו עם רגש החן והתפארת, שהיא תכונה יותר נעלה מרגש הפשוט של ההכרח הטבעי של שאר בע"ח. וממנו יעלה האדם אל הרגשים יותר בהירים ויותר צחים, שהתחלת המעלה אמנם העתקה של רוממות מגבול הטבע הגס שאין לו כ"א ההכרחים המצומצמים.
<< · עין איה על ברכות · ט · קצח · >>