עין איה על ברכות ט סו
<< · עין איה על ברכות · ט · סו · >>
(ברכות נה:): "שמואל כי הוי חזא חלמא בישא הוה אמר וחלומות השוא ידברו, וכי הוי חזא חלמא טבא הוה מתמה ואמר וכי החלומות שוא ידברו, והא כתיב בחלום אדבר בו".
יש הבדל בין כלל הדבר לפרטיו. אין ספק שכללות החלומות וחקיהם הכוללים בנפש נוצרו ע"פ העצה העליונה לתכלית הגונה וטובה, אמנם כבד למצא בהמון החלומות הפרטיים את המכוון מכלל, כאשר המון כוחות מקריים מרעיונות האדם ונטיותיו ותהלוכותיו פועלים עליו. אמנם כפי הנוהג ברוב אפשר שימציא המקרה איזה דבר גם מבלעדי כונה פועלת, הרוח ילך לדרכו ויניע את עצי היער, יגביה ערימות חול וכיו"ב. אמנם דברים שנוסדו רק ע"פ המקרה לא יהיו מכוונים לתכלית טוב והנאה של האדם, כל דבר שהאדם מוצא בו תועלת יבא לו רק ע"פ ענין של כונה. ע"כ באשר החלומות יש מהם הבאות ,מסדר הטבעי של זרם הרעיונות, ואין חובה למצא בהם חפץ בעצמם זולת מה שנוגע לההטבה המוסרית, שזה ודאי גם שמואל השתמש בהם בעת מצא חפץ לו בכמו אלה. אבל הלא ודאי יש גם בחק החלומות ג"כ סדר וכונה, שע"פ המחזות המכוונות נוהג הסדר ברוב, ככל עניני הטבע הכוללים, כאשר ירד הגשם והשלג כדי להשקות הצמחים ויפול ג"כ על צחיח סלע. ע"כ החליט שמואל שהחלק המכוון של החלומות המה הטובים שבהם שהם משמחים לבו של אדם, וכל דבר שהאדם נהנה ושמח בו ודאי נוצר לכונה ותועלת, ע"כ אין החלומות מפאת זה שוא כ"א הם נכנסים אל חוג המכוון של סוגו העליון נאמר "בחלום אדבר בו". אמנם הרעים שבהם, המבעיתים ומסירים את השמחה מלב האדם שהיא דרושה מאד לשלימותו, ראוי ליחס למסיבות מקריות הבאות מסדר החקים הכלליים. מובן הדבר שהחלטה כזאת נאותה רק לקדוש עליון כשמואל, אשר לפי טהרת נפשו לא הי' צריך לשום דבר לתן בלבבו מורך כדי להחליש איזה כוחות רעים, שכבר זיקק נפשו למדי. ע"כ לא הי' לו חפץ כ"א באלה המאורעות המשמחים את הלב ומצהילים את הנפש. מה שא"כ אנשים שיש בלבבם קשיות של מדות רעות, להם נכונים החלומות הרעים בתור צירי השגחה לרכך קושי לבם, כדאמרי' "והאלהים עשה שיראו מלפניו"י זה חלום רע.
<< · עין איה על ברכות · ט · סו · >>