עין איה על ברכות ט סה

<< · עין איה על ברכות · ט · סה · >>

(ברכות נה:): "כי הא דרכא חליש יומא קמא א"ל לשמעיה טרוקי גלי ולא תגלו, למחר א"ל פוקו ואכריזו עלי בשוקא, רבא חליש, רכא חליש, מאן דרחים לי לסעי עלי רחמי, ומאן דסני לי לחדי לי, וכתיב כנפול אויכך אל תשמח וגו' והשיב מעליו אפו".

העילוי שבנפש המפוארה היא שלבד שאינו משליך יהבו על זולתו בפועל, בעוד לא הגיע הזמן שראוי וכשר הדבר מצד ההנהגה הנכונה, כ"א עוד ירחיק שלא יבא לידי מצב כזה שתוכל עזרת זולתו להשתתף בענינו הפרטי גם מאליה, ע"כ גזר אומר טרוקו גלי ולא תגלו. אמנם שלמות ההשקפה ביחש ההשגחה העליונה צריכה להיות שכל מעשה ד' הם שלמים ומפיקים לא רק תכלית אחת כ"א תכליות שונות, כאשר מצינו בהרבה מכוחות הטבע ואיברי הבע"ח שמשמשים לכמה ענינים. ע"כ כל דבר אשר יקרה לאדם ראוי להשקיף על כל דבר שמסתעף ממנו, ולהבין שכל אלה ההסתעפויות נכנסות הנה בגבול התכלית של ההשגחה העליונה לסבב את הדברים הנצרכים לתקנת הכלל והפרטים. ע"כ באשר יסוד התפילה והדברים המביאים את האדם בטבעו לידי רגש של תפילה, הם לוקחים חלק בהשגחה של טובת ההטבה הנפשית האנושית. א"כ גם זאת ההערה שמאן דרחים לי לבעי עלי רחמי היא אחת מכונות של ההשגחה העליונה במקרה החולי. ואולי צריכים המה האוהבים לזאת התכונה של אותו החלק של מורך הלב והשתפכות הנפש הבאה להם דוקא באותו הערך של יחוסם אל אהבתם אלי בחולי זה וכיו"ב. א"כ יוכל היות שבהתעסק התכלית באחת מכונותיו לענין ההטבה הרוחנית של אוהבים אלה, כבר יהי' מיועד החולי להיות סר, בפרט כדי להרשים את ערך תפילתם ביתר שאת, ולפעמים תחול יחש המקרה מאיזה הנהגה המתחייבת שיהי' אחד נבנה מחורבנו של חבירו. ע"כ אם השונאים יבאו לידי מדה זו, שהם כדאים להיות להם קורת הרוח הזאת שיראו בצרתם של שונאם, א"כ יוכל היות שזאת היא אחת מכונת ההשגחה ובסור אחת מהסבות יסור החולי. ואולי נכלל עוד, שתבא ההשגחה להטיב ג"כ [] המוסריות של השונא, שהי' ראוי לו ע"פ טבעו להיות חדי, וכתיב "ננפול אויבך אל תשמח", ובהיותו מקיים העצה המוסרית הזאת, כבר הי' ריוח בזה שהוטב מצב מוסרי של חלק מבני אדם ע"י המקרה. וכל אלה יוכלו להיות לסיבות המכירות את החולי כדבר שכבר עשה את תכליתו, ויוכל היות שהמצב הרע לא יעמוד כ"א בשיהיו לו כל סבותיו ובהחסר אחת מהנה כבר הוא מוכן לחזור לטובה. מה שא"כ מצב הטוב, הדעת נותנת שכ"ז שכבר יש לו איזה סבה ראויה הוא מתמיד ולא יסור כ"א באשר תהי' נאפסת כל סבה, וע"ז שנינו מדה טובה מרובה ממדת פורענות.

<< · עין איה על ברכות · ט · סה · >>