עין איה על ברכות ט יז

(ברכות נד:): "ואמר אביי צריך לאודויי קמי עשרה דכתיב וירוממוהו בקהל עם".

הכרת הטובה היוצאת גם מהמרדות והרעה צריכה לציור של אגודת הכלל.

אם ישים היחיד רק את הרגשת הנאתו נגד עיניו, לא יוכל להכיר את הטוב האצור בהמוסר עצמו שהיה לו לצער.

אמנם, הצירוף הכללי משיב הכל לטובה, מאחד הסובל ילמדו רבים ויקחו מוסר, והמוסר עולה הוא בערכו מצד תועלת הרבים עד ששוה להצטער עליו אותו הצער בשמחה וטוב לב. וכשהאדם משים לבו, שראוי לו להיות נוטה אל השלימות האנושית, שבכללה היא אהבת הצדק והטוב, ישמח על כל אשר יסבול לטובת הכלל. על כן יודה קמי עשרה, שהוא סכום אגודת הרבים במספר.

<< · עין איה על ברכות · ט · יז · >>