עין איה על ברכות ז ח

(ברכות מו.): "מאי מברך יה"ר שלא יבוש בעה"ב כו'".

מפני שבהכרח האורח האוכל דלאו דילי' לא ינצל מבושה שבהית לאסתכולי באפי', ע"כ נאה היא התפילה הזאת לאורח על בעה"ב שברכו ששכרו יהי' משלם ולא יתערב בה סרך בושה וכלימה, אע"פ שמטבע נתינת בשר ודם שיהי' עמה למקבל בושה וכלימה. הבושה והכלימה תתכן, אם מפני ההתעסקות באמצעיים בלתי הגונים, אפי' תהי' התכלית בלתי גרועה. והכלימה ביחוד שהיא כח הבושה בהרגשה יותר חזקה תצוייר על התכלית הבזוי' שראוי להכלם ממנה. ובאשר הסעודה היא כערך אמצעי לעצמה, ותכליתית בערך פעולות החיים הבאים ממנה, ע"כ יאתה התפילה שלא יבוש בעה"ב כעוה"ז, שימצא מנוחה וקורת רוח עד שיהיו הנאותיו החומריות הנאות אנושיות באופן שאין ראוי לבוש מהם, ושראוי לחושבם לאמצעי יפה לתכלית החיים האנושיים בדרך הגונה, ומצד תכלית החיים היוצא מכח הגוף הבא מהאכילה. לא יכלם לעוה"ב שתהיינה פעולותיו ישרות ומלאות טוב ועבודת ד', באופן שימצא אחרית טובה לעוה"ב.

<< · עין איה על ברכות · ז · ח · >>