עין איה על ברכות ו טז

<< · עין איה על ברכות · ו · טז · >>

(ברכות לז.): "מעשה בר"ג והזקנים שהיו מסובים בעליה ביריחו כו' א"ל ר"ג: עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת, א"ל אע"פ שאתה אומר כך וחבירך אומרים כך למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים".

יסוד ההכרעה בהלכות בנוי ע"פ האמת והשלום, לפעמים יכריע כח האמת ולפעמים יכריע כח השלום. ביאור הדבר, ודאי בכל מחלוקת וספק יש לחקור אחר האמת, אחר כל מי שהדעת והסברא והראיות נוטים לדבריו. אמנם כשכבר אין בידינו להכריע בראיות, אז יש עכ"פ צורך להכריע, וע"כ אחרי רבים להטות, והיינו מפני השלום שלא ירבו מחלוקת בישראל. וזהו שא"ל ר"ג עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת, כאילו הנך כדאי להכריע דברי מי נראים יותר. א"ל שלא בא לידי מדה זו כ"א בחר בנטיה אחרי רבים, לא מצד ידיעתו שהם צדקו יותר, כ"א שאהבת השלום שהוא יסודו של עולם דורש כך. א"כ אין זה כלל הכנסת הראש, שהוא השכל שלו, בין המחלוקת באופן שיראה כמבטל שכל רבו, כ"א גם יהיו הדברים לעצמם מאומתים כדעת רבו ראוי להניח הכרעתו מפני השלום. וי"ל דמשום הכי לא אמר "אחרי רבים להטות" כלשון הכתוב. כי בזה י"ל כמו שאמרו המפרשים שהוא דוקא כשהם במעמד אחד. וטעם הדבר י"ל דגם בטעמא דקרא יש לדון, אם הוא מפני שהדעת נותנת שהרבים מסכימים לאמת או מפני שחובת השלום דורשת כך, וכשהם במעמד אחד י"ל דהרבים ודאי הסכימו לאמת שהרי שמעו כל דברי החולקים. אבל שלא במעמד אחד, י"ל אילו היו שומעים טענות החולקים היו חוזרים בהם. וי"ל דהונח הלכה כרבים אפילו שלא במעמד אחד מפני השלום, שלא ירבו מחלוקת בישראל. וי"ל דבזה פליגי ב"ה וב"ש, דב"ש סברי דטעם אחרי רבים להטות הוא מפני האמת, א"כ כשמחדדי טפי אין שייך להטות אחרי רבים להטות, דהגדולים בחכמה יורדים יותר לעומק האמת. וב"ה סברי שיסוד אחרי רבים להטות הוא מפני השלום, ע"כ אין להביט כ"א על המספר המורגש ולא על המעלות של החכמים, שמשקל הערכים עצמו יוכל להביא מחלוקת. עכ"פ שכשנקבע דבר זה, שיחיד ורבים הלכה כרבים ג"כ בלא מעמד אחד, הוא מפני השלום ואין גנות בזה לסברת הרב היחיד שנדחת.

<< · עין איה על ברכות · ו · טז · >>