עין איה על ברכות ו טו

(ברכות לו:): "וללמדך שאין א"י חסרה כלום, שנאמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה".

עיקר הדבר הוא להורות, שהמעלה השלמה שישראל ראויים לזכות בה ע"י א"י, שיהיו במדרגה כזאת שלא די שקנינים של עושר ומותרות לא יזיק להם לשלימותם הרוחני האמיתי, כ"א יוסיפו על ידם אומץ בשלימות ודרך ד' הישרה. ומהטוב הגשמי נבא אל הרוחני, שכמו שמצד המזג הראוי היה מקום הפלפלין בטבעם רק בארצות הקצוות, כמאמרם ז"לי חוט היוצא לכוש וזורע בו פלפלין, וכוש הוא בקצה הישוב. מ"מ אין א"י שהיא באמצע הישוב חסרה כל טוב, אפילו מהדברים הראויים להיות במקומות הקיצוניים. וכן כל הטוב הרוחני של כל הידיעות והחכמות שבעולם, אע"פ שמצד מקומם ומדרגתם של הידיעות ישנם שהם ראויים להיות אצל עמים אחרים שמיוחדים לכך, מ"מ א"א שתהיה א"י חסרה כלום. על כן נקראת רבתי בדיעות.

<< · עין איה על ברכות · ו · טו · >>