עין איה על ברכות ה עז
<< · עין איה על ברכות · ה · עז · >>
(ברכות לב:): "א"ר חנן א"ר חנינא, כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם, מנ"ל ממשה רבינו שנאמר ואתפלל אל ד', וכתיב וישמע ד' אלי גם בפעם ההיא".
הוראת "אל ד'" בתפילה כתבנו לעילשאינה מצויה מפני עומק העיון שבהוראת לשון מתפלל בדרך התפעל, ובמקום שבא זה הלשון ראוי הוא להדרש. ובאשר הרבה להתפלל על דבר אחד מורה שבהרבותו להתפלל השיב גם את העיונים המורגשים ברגשות הנפש להיות שכליים גמורים, ומתיחס הלשון התפלל עם לשון "אל ד'". אמנם יסוד הלימוד הוא שאף אם יתפלל האדם על איזה דבר, אף אם יונח שתפילתו עשתה פירות ונתקבלה, מ"מ טובה היא שיתפלל על אותו דבר הרבה פעמים באריכות. מפני שבכל ענין יש צדדים הרבה ואופנים שלמים שיוכל להיות מעלות ע"ג מעלות בכל טוב ושלימות מושג, ע"כ תועיל כל תפילה להשיג מדה יותר שלמה מן הטוב הרצוי. והראיה גדולה שהרי משה רבינו התפלל כבר בארבעים הראשונות, גם נענה תיכף בשעת מעשה כדכתיב "וינחם ד' על הרעה וגו', ומ"מ הרבה להתפלל בארבעים אמצעים ואחרונים, וכתיב "וישמע ד' אלי גם בפעם ההיא ולא אבה ד' להשחיתך", מוכח שהוסיף רצון ע"י אריכות החפילה. ומזה שמענו שהמאריך בתפילתו לעולם מועיל הוא אע"פ שכבר הושג המבוקש בכלל בתפילה הקצרה, לעולם תוסיף התפילה שלימות בדבר זה המבוקש עצמו ואינה חוזרת ריקם כ"א היא מביאה פעולה טובה ורצויה.
<< · עין איה על ברכות · ה · עז · >>