עין איה על ברכות ה ג

(ברכות ל:): "דאמר קרא והיא מרת נפש ותתפלל".

הטעם המר הוא ההיפוך מטבע חוש הטעם ע"כ הוא מרגיש התנגדות ומרירות. והנה בכל נפש האדם בהכרח נמצא כוחות שנוטים אל הטבע החומרי, ובשעה שאין הנפש מתרוממת לבקש מעלות עליונות אינה מרגשת בטבעה שום התנגדות למטרתה ותשוקתה הפנימית. אבל כשהשכל פועל בהשכלתו את האור והשלימות האמיתי גם על הרגשת הנפש, והיא מתרוממת להשתוקק אל אור ד', אז היא מרגשת כי טבעיותיה החומריות הנה מעכבות על ידה והם היפוך תשוקתה הפנימית האמיתית, ע"כ מר לה. ע"כ מתוך התכונה של כובד ראש בא מדת "והיא מרת נפש". וע"ז פריך דלימא שאני חנה דמרירא ליבא טובא, שמתוך מרירות הלב במצבו המורגש מתרגשת הנפש אולי יותר מחיובה.

<< · עין איה על ברכות · ה · ג · >>