עין איה על ברכות ד מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(ברכות כט.): "הני כ"ד דתעניתא כנגד מי, כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה כשהכניס ארון לבית קה"ק, א"ה בכל יומא נמי נימרינהו, אימת אמרינהו שלמה ביומא דרחמי כו'".

העבודה צריכה להבנות דוקא ע"פ התורה ואין שכל האדם מגיע עד עומק פרטי העבודה. וזה הי' רמז חיבור הארון עם בית קודש הקדשים. קה"ק מקום יסוד עבודת ישראל, שמה צריך להיות הארון שהוא יסוד תורת ישראל. והטעם כי החילופים רבים בפרטי העבודה, וא"א להשיג הכל בשכל אנושי כ"א בהופעה אלהית. ועד על החילופים שבמצב האדם הוא הזמן המתחלף בעניניו וגוניו, המחזה הקרוב הוא היום בכ"ד שעותיו, שבכל שעה עלול האדם למצב אחר שצריך הנהגה וסדר אחר. וה"ה לכל פרטי החילופים שע"כ צריך שתהי' עבודתו הכל ע"פ התורה. ע"כ ביומא דתעניתא, שהוא עת תשובה ושיפור המעשים, צריך ביחוד אזהרה זו שיהי' כלל התיקון דוקא ע"פ התורה ולא מעצת השכל אפי' כשירצה בהכנעה, וכל יומא הוא ג"כ טוב ונאה. אמנם האזהרה ע"ז היא ביומא ררחמי, שאז יוכל להתעורר האדם לחדש חיובים מוסרים מדעתו. ולפעמים יצא ג"כ מגדרי התורה, וע"י חסידות יתירא ג"כ יוכל לצאת תקלה. ע"כ צריך זכר הכ"ד נגד כ"ד הרננות, שאמר שלמה כנגד כ"ד שעות היום שמתחלפים בתכונתם, ומבלעדי התורה א"א לכוין בהמון חילופי המצבים הדרך הנאותה לכל אחד. ורק בהיות "תורת אלהיו בלבו" אז "לא תמעד אשוריו"י. וכן נוסד התענית ע"פ חכמים ונביאים הראשונים מחובר עבודת הלב שבתפילה עם עסק התורה, כדאי' בקראי דנחמיה "ויקראו בספר תורת ד' אלהיהם רבעית היום", וכדאמור רבנן במסכת מגילה פרק בני העיר.