עין איה על ברכות ב ב
<< · עין איה על ברכות · ב · ב · >>
(ברכות יב:): "פרשת ציצית מפני מה קבעוה בק"ש, אר"י ב"ר חביבא מפני שיש בה ששה דברים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, מינות, הרהור עבירה והרהור ע"ז".
שלמות האדם תלוי, באשר יהי' לו מטרה שכלית נכבדה לכל מגמת פניו ופעולותיו בחיים. והתכלית השכלי העליון הזה כללוהו חכמינו האלהיים באמרם כל מעשיך יהיו לשם שמים. כדברי הרמב"ם בח' פרקים על ערך המאמר הזה שחברו הפילוסופים ספרים בשאלת התכלית ולא השלימוהו, והם ז"ל ספרו לנו בקיצור נמרץ הזה את הכל. ובהיות לו מטרה שכלית, אז ילכו ג"כ רגשי לבבו ושאיפותיו ע"פ זאת התעודה הנכבדת ועפ"ז יסדר ג"כ כל מעשיו לתכלית הנכבד, ואז הוא אדם שלם שכל חלקיו, שכלו, רגשותיו ופעולותיו, כולם הולכים ישר לתכלית שלימות האנושי. אמנם דרכי ההפסד המה, באשר יאבד דרך ותעקר משכלו המטרה הראשית, אז ממילא ההרגשות הנפשיות הן פועלות באדם, תחת שהיו פועלות אל תכלית טוב יעלו בתהו ויפעלו פעולתן בלא תכלית כ"א לפי התעוררות הכוחות החומריים שאין להם מצד הרגשתם תעודה כ"א נעימות החוש של שעה. ובאשר נפש האדם תבחל מלהיות כאני' מטורפת בלא שום מטרה , וכאשר עזב את התכלית העליונה שהיא באור השי"ת והתרחק ממנה, אז ממילא יבקש לו איזה מטרה, וימצא בדמיונו מטרה כוזבת המביאה אותו לאבדון, בהיות תכליתה איננה... שלימות האנושי ורוממותו, כ"א השפלתו ורדתו מרום ערכו. וע"ז נוסדו אלה הששה דברים שבפרשת ציצית שקבעוה בק"ש להשלים תכלית קבלת עול מלכות שמים. מצות ציצית, מעירה על המטרה הכללית שכל מעשיך יהיו לשם שמים , כמאמרם ז"ל תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד כו'. יציאת מצרים, שפלות הנפש בעבדות משפלת את כל ההרגשות המוסריות, ויציאת מצרים, שהוציאנו ד' ביד חזקה מעבדות לחירות, תרומם בנו רגשות נעלות ונשגבות. כי העבד אין לו בחייו ופעולותיו מטרה לעצמו ע"כ ישפלו כוחותיו המוסריים, ובן חורין תוכל נפשו להתרומם עד שיגיע אל רוממות התכלית השכלי, שהוא עמודו של עולם. עול מצות, הוא המקשר ג"כ את כל הפעולות הפרטיות אל התכלית. הרי כאן שלמות האדם בתכליתו, בשכלו, בהרגשתו, ופעולותיו, ולעומת זה להשמר מכל הפסד בעיקרים אלו שמביאים להשחתה הגמורה, דהיינו ממינות, שמסירה מלב האדם כל מטרה וכל תכלית מוסרי ונעלה. אמנם אף שהכח הכללי המעיר ומנהיג את כל הכוחות לתכליתם נעקר מן הלב ברשע, לא מפני זה תנוח הנפש כי היא תתנועע בטבעה, ומאחר מטרתה אבדה ממילא תנוע לאין מטרה. והם הרהורי עבירה שאין להם שום מטרה כלל, כ"א כנוד הקנה במים תנוד לקראת כל גירוי חיצון או פנימי. אבל כאשר תקוץ הנפש ותרגיש ריקניות נוראה והתנגדות לעצם טבעה לחיות בלא מטרה, ואחרי שכבר אבדה אור שכלה בהתרחקה מאור האמת, תבקש לה מטרה בורות נשברים שהם יסוד התהוות ע"ז, ונאות מאוד שתבא הפרשה הכוללת כל ערך האדם ושמירתו מהמפסידים המכלים מראש ועד סוף, להיות סמוכה לקבלת עול מלכות שמים.
<< · עין איה על ברכות · ב · ב · >>