עולם אחד/סח
פרק סח
[עריכה]נו"ן הפוכה כתובה אצל מיתת תרח (בראשית יא, לב) ופירש"י ז"ל הנו"ן הפוכה "לומר לך עד אברם חרון אף של מקום", עכ"ל. והיינו כמו שכתבתי בפרק שלפני זה שעד אברהם היה בסוד עולם התהו, ולפיכך "וימת תרח בחרן" סיום הפרשה וכתוב בנו"ן הפוכה - לומר לך שעד כאן סיום הדורות מן עולם התוהו ומתחיל פרשת לך לך מן עולם התיקון.
ומזה הבנתי באמת מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה, לט) וזה לשונם: "לפי שהיה אברהם אבינו מפחד וכו' אמר לו הקב"ה לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פטור לאחר מכיבוד אב ואם", עכ"ל. וכבר צווחו ביה קמאי למה כן. ולדעתי הדבר פשוט, כי הנה עיקר טעם כיבוד אב ואם הודעתיך למעלה בשם מרן האר"י זלה"ה גם אם אין הנשמות משורש אחד הוא משום שהשפע שניתנים לו מן השמים היא דווקא על ידי הלבוש מנפש דעצמות אביו ואמו שנשמתו מלובשת בו, עיין למעלה בפרק ס"ה. והנה אמנם כאן אצל אברהם אבינו הדבר בהיפך - שהוא המתקן כל הדורות שלפניו כאמור בפרק שלפני זה, ואיך ולמה יהיה חייב בכיבוד אביו תרח? ונהפך הוא. והבן זה.
והבט נא וראה מה אמרו חז"ל (עבודה זרה ט, א) "תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם, ב' אלפים תוהו, שני אלפים תורה וכו' ב' אלפים תורה מאימת וכו' אלא מ"ואת הנפש אשר עשו בחרן" וגמירא וכו'". וידוע סוד הכתוב (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן" שהוציא מן החיצונים נשמות שנפלו בחטא אדם הראשון, והוא הוציא נשמות הזכרים, ושרה נשמות הנקבות שנפלו לחיצונים בחטא חוה. ועיין בריש ספר הגלגולים. ראה נא אחי כשהיו מתקנים(?) חטא אדם הראשון אז נשלמו שני אלפים תוהו והתחילו שני אלפים תורה שהוא סוד התיקון. ולפיכך אז באותו פרק פטרו הקב"ה מכיבוד אביו, וכדבר האמור.
ומה שיש להאריך בזה ושם בתוס' ד"ה וגמירי - עיין שם, אין כאן מקומו. ודו"ק.