ספר תולדות אדם וחוה/נתיב ט
ענין חנוכה שחלקתיו לשני חלקים והנה לך דיניו מבוארים מכל חלק ממנו בפרט ואלו הן:
חלק ראשון[עריכה]
בימי יונים, בכ"ה ימים של כסלו, נכנסו להיכל וטמאו כל שמן שבהיכל, ורחם השי"ת למען חסדיו על ישראל, וגברו בני חשמונאי, הוא מתתיה כהן גדול ונצחום, ולא מצאו שמן טהור להדליק המנורה זולתי פך אחד שהיה חתום בחותם כהן גדול, ולא היה בו [אלא] כדי להדליק יום אחד. ונעשה להם נס והדליקו בו שמונה ימים, עד שעשו שמן זית זך, כמו שצותה התורה, וקבעום לדורות להיותם ימים טובים לקרות בהם ההלל ולהזכיר דינם ולהודות עליו, והם שמונה ימי חנוכה, כך פשוט בשבת.
הכל חייבין בנר חנוכה, ואפילו נשים שאף הן היו באותו הנס. ולפיכך אשה מוציאה את הרבים ידי חובתן ויכולה להדליק נר חנוכה, אבל לא חרש שוטה וקטן, שאינו מחוייב, כך פשוט בשבת. וכל מי שאינו מחוייב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, כך פשוט בראש השנה.
המדליק נר חנוכה, חייב לברך שלוש ברכות, ואלו הן: להדליק נר חנוכה, ושעשה נסים, ושהחיינו. אלו השלוש ברכות מברך ביום ראשון ומיום ראשון ואילך אינו מברך רק שתים: להדליק, ושעשה נסים.
וכתב הר' יונה שבליל ראשון מברך שלשתן קודם ההדלקה, דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. ובליל שני, מברך קודם ההדלקה להדליק, ושעשה נסים אחר הדלקת נר ראשון קודם שידליק נר שני, שהוא גם אותו היום, וכן בליל ג' קודם שידליק נר ג', וכן בד' וכן בכלם, ע"כ. ולא ראיתי שנוהגין כן. מי שהיה בים או בדרך ולא הדליק יום ראשון, מברך שהחיינו כשיגיע לעיר יום הראשון שראה או שהדליק, כדאמרינן דאי סלקא דעתך זמן כל ז' מי איכא, הא לא קשיא דאי לא בריך האידנא מברך למחר או ליומא אחרי.
הרואה נר חנוכה, פירוש כגון שלא הדליק שהיה מהלך בספינה והיו קרובין לעיר וראה נר חנוכה שמדליקים בעיר, אם הוא ליל ראשון של חנוכה מברך שתים: שעשה נסים ושהחיינו. ומשעבר ליל ראשון, מברך אחת והיא שעשה נסים, כך פשוט בשבת.
יש מהגדולים שכתבו שאם הדליקו עליו בביתו, אין צריך לברך כשרואה נר חבירו, ויש מהן שכתבו שאפילו הדליקו עליו בביתו, שצריך לברך כשרואה. ומכל מקום אם הדליק הוא בעצמו בביתו, אין צריך לברך כשרואה נר חבירו. ולפי זו הסברא האחרונה, אכסנאי שנשתתף בפרוטות, צריך לצאת ולראות כדי שיברך.
יש שנהגו לומר כשמדליקין נר חנוכה אחר שמברכין: הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים על הנפלאות שעשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים וכל שמונה ימי חנוכה הללו קדש ואין לנו רשות להשתמש לאורם אלא לראותם בלבד, כדי להודות לשמך על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך. ונהגו כן לפי שכתוב במסכת סופרים כיצד מברכין? המדליק מברך שלשה: להדליק וכו' ושעשה נסים ושהחיינו, וכן היה נוהג הר"מ בהדלקה.
נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, בטפח הסמוך לפתח מצד שמאל כשנכנסין לבית. ואם הוא דר בעלייה, מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו, כך פשוט בשבת. פרש"י מבחוץ, בפתח החיצון הסמוך לרשות הרבים, אבל הנרות מבפנים, ויש מפרשים מבחוץ ממש ברשות הרבים. ועתה נוהגין להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לרשות הרבים, ויש שנוהגין להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לחצר, משום דשכיחי גוים וגנבים, ועוד שאין רגילין לקבוע מזוזה לפתח הפתוח לרשות הרבים משום גוים שיטלו אותה, ויש מזוזה לפתח הפתוח לחצר ויהיה מזוזה לימין ונר חנוכה בשמאל.
נר חנוכה מצוה להניחה מתחת לעשרה טפחים (ס"א ע"ג) בגובה משום פרסומי ניסא, פירוש דנר שעושין להשתמש לאורו אין דרך להניחו כל כך למטה, כך פשוט בקמא ובשבת. וכן כתב בפר"ח דמצוה לניחה למטה מעשרה, וכן היה נוהג הר"מ.
מדליקין מנר לנר, פירוש מנר אחד של מצוה, כגון של חנוכה, לנר אחר, דהדלקה עושה מצוה ולא ההנחה. ודוקא בנר עצמו, אבל לא על ידי קינסא, כך פשוט בשבת, וכן פסק רי"ף. ובספר התרומה פסק שאפילו על ידי קינסא דפסיק הלכה כשמואל ובבזויי מצוה פליגי, וראשון עקר.
התופס נר חנוכה ועמד ולא הניחה, לא עשה כלום, אף על פי שאמרנו דהדלקה עושה מצוה, שהרואה יאמר לצרכו הוא תופסה ואינו נר חנוכה. וכן הדליקה בפנים בבית והוציאה בחוץ, דהרואה יאמר לצרכו הדליקה, כך פשוט בשבת. ובמקומות שנוהגין להדליקה לפתח הפתוח לחצר, כמו שכתבתי למעלה, מדליקה במקום הנחתה, שאם הדליקה ואחר כך הניחה יאמרו לצרכו הדליקה.
צריך שיהא שמן בנר קודם הדלקה כדי שיעור, אבל אם בירך והדליק ואחר כך נתן בו יותר כדי שיעור, לא יצא ידי חובתו. והשיעור אכתוב למטה, כך מוכח בשבת.
אסור להשתמש לאורה של נר חנוכה, ואפילו הרצאת מעות שהוא תשמיש עראי, ולפיכך צריך להניח שם נר אחר להשתמש לאורו. ואם יש שם מדורה של אש, אינו צריך נר אחר, ואם הוא אדם חשוב שרגיל בנר, אפילו שיש לו מדורה כמו כן בנר חנוכה, צריך נר אחר להשתמש לאורו אפילו שיש שם מדורה של אש.
ואם דלקה נר חנוכה כשיעור כאשר אכתוב, מכאן ואילך מותר להשתמש לאורו של נר חנוכה, כך פשוט בשבת. וכשמניח נר אחר להשתמש לאורו, מניחה בפני עצמה, שאם לא כן, יאמרו על כלן לצרכו הדליקן. ובמקום שאינו רגיל להדליק שום נר, אין צריך נר אחר להשתמש לאורו.
אם כבתה, אין זקוק לה ואינו חוזר ומדליק. ואם רצה לכבותה אינו מכבה אותה. ואם דלקה כשיעור כאשר אכתוב, יכול לכבותה, כך פשוט בשבת.
צריך ליתן שמן בנר כדי שתהא דולקת כמו חצי שעה אחר שקיעת החמה, דהינו עד דכליא רגלא דתרמודאי, שהיו מוכרין עצים הנקרא תרמודא, ומתעכבין כשיעור הזה עד שמגיעין לבתיהם. ואם דלקה כשיעור הזה, יכול לכבותה או להשתמש לאורה, כמו שכתבתי למעלה, כך פשוט בשבת. וכן פירש רי"ף, שפירש מה שכתוב בגמרא אי נמי לשיעורא, כלומר שאם דלקה כשיעור הזה יכול לכבותה או להשתמש לאורה. ויש מהגאונים שכתבו שאפילו אחר שיעור זה אסור להשתמש לאורה.
מצותה להדליקה בלילה משתשקע החמה עד שיעור שכתבתי למעלה, אף על פי שנראה לפי סוגית הגמרא שאם שכח ולא הדליקה בתוך זה השיעור יכול להדליקה אחר שיעור זה, אבל אינו מצוה מן המובחר. וכתבו המפרשים ולדידן שאנו מניחין נר חנוכה בפנים ואין הנר אלא לאנשי ביתו, אין קפידא בשיעור זה, וכן כתב הרא"ש. מצות נר חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרים יום ראשון מדליק אחד ובכל יום מוסיף והולך עד שבליל שמיני מדליק שמונה, וכן עמא דבר, כך פשוט בשבת.
אכסנאי שמתאכסן בבית בעל הבית, צריך לפרוע שום דבר בשמן של נר חנוכה. ואם יש לו פתח בפני עצמו, צריך להדליק משום חשד ולא די לו לפרוע בשמן. וכל זה מיירי באדם שאינו נשוי ואין מדליקין עליו בתוך ביתו, אבל אם מדליקין עליו בתוך ביתו, אינו צריך לא להדליק ולא לפרוע בשמן, כך פשוט בשבת.
נר חנוכה שהותיר בה שמן, ביום ראשון מוסיף עליו ומדליקו ביום שני, וכן משני לשלישי וכן בשאר (ס"א ע"ד) הימים. אבל אם הותיר ביום שמיני, עושה מדורה ושורפו בפני עצמו, לפי שהוקצה למצוה ואסור להשתמש ממנו, כך פשוט במשנה והביאה בשאלתות דרב אחא וכן כתבו הגאונים שהשמן והפתילות אסור להשתמש בהן אחר שכבו דאיתקצו למצוה.
עששית שהיתה דולקת והולכת כל יום השבת, פירוש שהדליקה לנר חנוכה מערב שבת, למוצאי שבת מכבה ומדליקה, פירוש לנר חנוכה, כך פשוט בשבת.
חצר שיש לה שני פתחין, צריכה שני נרות, ודוקא שהם בשתי רוחות, אבל מרוח אחת, כלומר שהשני פתחים פתוחים מרוח אחד, אינו צריך כי אם נר אחד, כך פשוט בשבת.
נר שיש לה שתי פיות, עולה בשביל שנים, פירוש לשני בני אדם, כגון שני בתים הפתוחים לחצר אחד ומדליקין שניהם סמוך לפתח החצר מבחוץ. ואם מלא קערה והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי, עולה כל פתילה לחשבון נר אחד, לא כפה עליה כלי, אפילו לאחד אינה עולה, כך פשוט בשבת.
אין לו כי אם פרוטה לנר חנוכה או לנר ביתו, נר ביתו קודם משום שלום ביתו. נר חנוכה וקדוש היום, נר חנוכה קודם משום פרסומי ניסא, כך פשוט בשבת. ופירוש נר ביתו, ר"ל נר שבת.
ואם יש לו להדליק נר שבת ונר חנוכה, מדליק של חנוכה תחלה, שאם הדליק נר שבת כבר הוא נאסר להדליק עוד משום שכבר קבל עליו שבת, כך כתב הבעל הלכות גדולות. ונחלקו עליו שאר הפוסקים דאפילו הדליק נר שבת לא קבל עליו עדין שבת, כדאמרינן תקיעה שלישית להדליק הנר ושוהה אחר שהדליק כדי להדביק פת בתנור או כדי לצלות דג קטן, אלמא אחר ההדלקה מותר להדביק פת בתנור או לצלות דג קטן, ועוד מי שיש לו להדליק כמה נרות של שבת, כיון שהדליק אחד איך ידליק האחרות אם קבל עליו שבת מיד שהדליק נר אחד. אלא בודאי מדליק נר שבת תחלה ואחר כך נר חנוכה, וכן נראה עקר, דתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם כשעושה השנים, כאשר אכתוב בחלק שני.
חלק שני[עריכה]
בחנוכה אין מספידין ואין מתענין, אף על גב דבטלה מגלת תענית, בחנוכה לא בטלה, כך פשוט בראש השנה. ועוד פשוט בשבת שאין מספידין בחנוכה ומותר להתענות יום שלפני חנוכה ולאחריו, ואף על גב דאותן המנויין במגלת תענית אסור להתענות ולמספד בהון ויום שלפניהם ויום שלאחריהם, לגבי חנוכה דאמרינן דלא בטלה, אפילו הכי לא גרע יום שלפני חנוכה ושלאחריו משאר יומי דמגלת תענית דבטלי.
בחנוכה על המת, נשים מענות ומטפחות אבל לא מקוננות. נקבר המת, לא מענות ולא מטפחות. מענות, ר"ל שכלן עונות כאחד קינה, פירוש שאחת מדברת וכלן עונות. ותלמיד חכם שמת, מספידין אותו ומותר כל זה שכתבנו, כי אין מועד לפני תלמיד חכם, כל שכן חנוכה. ודוקא בפניו, אבל שלא בפניו, לא.
יום שמועה (כיום שלפניו) [כבפניו] דמי, כל זה פשוט במועד קטן. אם אומר צדוק הדן וקדיש על מת בחנוכה, תמצאנו מבואר בענין פורים, כי דינם שוה בזה.
בחנוכה בכל יום מוציאין ספר תורה וקורין שלשה בפרשת קרבנות נשיאים, כי כל יום שאין בו מוסף אין קורים אלא שלשה, כך פשוט במגלה.
ומפטירין בשבת של חנוכה בנרות זכריה, שהיא רני ושמחי. אם יארעו בו שתי שבתות, מפטירין בשבת ראשון בנרות זכריה ובשבת שניה בנרות דשלמה, כך פשוט במגלה, וכן פסק רי"ף.
ראש חדש טבת שחל להיות בחול, מוציאין ב' תורות. באחד קורין של ראש חדש ואחד קורא בשל חנוכה, בספר שני, כך פשוט במגלה, וכן פסק רי"ף.
ראש חדש טבת שחל להיות בשבת, מוציאין שלשה תורות. באחד קורא ששה בסדר השבוע ובשני קורא השביעי בשל ראש חדש והמפטיר קורא בשלישי בשל חנוכה, כך פשוט ומוכח במגלה. וכתב גאון בתשובה שאין אומרין קדיש בספר הראשון, כיון שלא גמרו עדין חובת היום שהם שבעה עולין אלא אחר הספר השני אומר קדיש, וכן אחר השלישי שאין אומרים קדיש (ס"ב ע"א) אלא אחר שבעה דשבת או חמישה דיום טוב, וכן כתב הרא"ש.
ראש חדש שחל להיות בשבת, אין מפטירין בשל ראש חדש אלא בשל חנוכה משום פרסומי ניסא. ועוד דסליק מיניה שהמפטיר קורא בשל חנוכה, כך כתבו המפרשים בשבת בההיא דנר חנוכה וקדוש היום וכו'.
בחנוכה אינו מזכיר בברכת המזון של חנוכה שבו על הנסים, ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה, כלומר בברכת נודה לך, כך פשוט בשבת וכן עמא דבר לאמרו בהודאה, וכן נראה מהתוספות דמזכירין של חנוכה בברכת המזון.
בחנוכה אומרים על הנסים במודים, ואם טעה, אין מחזירין אותו, דכל יום שאין בו מוסף, אם טעה אין מחזירין אותו. ואמרו בערבית ושחרית ומנחה. ואין בו קדושה על הכוס, כלומר שאין אומרים בו קדוש, כך פשוט ומוכח בשבת. ואם ירצה לחזור התפלה אם טעה, אף על פי שאינו מחוייב לחזור, כתבתיו בפורים כי דינם שוה.
מזכירין של חנוכה במוספים, פירוש בראש חדש טבת, כך פשוט, פירוש שאומר על הנסים בתפלת מוסף. שמונה ימים של חנוכה יחיד גומר בהם הלל, פירוש שאומר הלל גמור, כך פשוט בשבת.