שפת יתר על שמות ב ה

| שפת יתר על שמות • פרק ב' • פסוק ה' |
• ה •

וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ׃

"וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ".

אמר הגאון שהוא כמו אַמָּה אָרְכּוֹ.

ויאמר רבי אדונים שטעה ג' טעויות מדרך דקדוק הלשון.

ואני אברהם אומר: מי יתן ואני ורבי אדונים היינו בדור אחד והייתי מוכיחו על הדברים האלה, כי כל דבר שיאמר תלמיד מפי רבו ורבו מפי רבו, אין ראוי להשיב כי אם על הרב הקדמון, וידעתי כי רב סעדיה הקל שבתלמידים היה מחכמי התלמוד, והגדול שבהם היה קל מחכמי המשנה, אם כן מה חטא הגאון? ומדוע אליו ריבות? יקום יריב את את ההרים מוסדי עולם - הם חכמי המשנה שפירשו כן.

ועוד מצינו אמר הגאון במקומות רבים מספריו: אע"פ שמסברת דקדוק הלשון אינו מדברי הראשונים, אנו נסמוך עליהם, ונעזוב דעתנו, כי היא נקלה כנגד דעתם. וכן עשה במלת "וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה", שאך "אַחֲרֵי רַבִּים--לְהַטֹּת" ורבים כאלה.

פירוש גל נעול

אמה ארכו - ור"ל שתשלח ידה או זרועה. וכן הביא דעתו רד"ק בספר השורשים וז"ל: וכן פירש רבינו סעדיה בפירושו בערבי "ומדת דרעהא" - פירוש, ותשלח זרועה" עכ"ל. וכן נראה דעת המתרגמים: אונקלוס ויונתן בן עוזיאל.

ג' טעויות - לפי דעתי אלו הן: א) אם יהיה טעם אמתה כמו אמה ארכו, היה צריך לנקד אמתה בפתחת האל"ף ובדגשות המ"ם, ובאמת אין זה טענה, כי יש מחלוקת בקריאתו, כי יש קוראים אותו בדגש אמתה כמש"כ הרד"ק בשרשו. וכפי מה שהבנתי בספר "מנחת שי" הייתה גירסת רבינו סעדיה באמת כן. ב) האמה היא מדה ולא זרוע כמש"כ החכם בפירושו שם. ג) אף אם נאמר שנקרא זרוע כן, בכל זאת לא מצאנו במקרא שלוח אמה, וכ"כ המדקדק הגדול ר' יונה בספר השורשים שלו וז"ל: ושתלח את אמתה - ידה, כי לא מצאנו במקרא שלוח אמה ולא שלוח זרת" עכ"ל. (בכרם חמד מ' חמישית הובאו ממנו קכ"ג לקוטים, וזה אחד מהם). וכ"כ בס' הפרחון (וראיתיו בכ"י באוצר ספר הקצין הנכבד התורני הר"ר מאיר גאלדשמידט נר"ו פה) ערך אמה וז"ל: "יש אומרים כי ותשלח את אמתה ותקחה - ידה, ואנו לא מצינו במקרא שלוח אמה ולא שלוח זרת אלא שולח יד, כי האמה והזרת הן מדות ואינן שמות איברים, כי האיברים זרוע ויד, אבל לעניין יתכן להיות" עכ"ל.

והייתי מוכיחו - אף שהחכם ז"ל יצא ללחום מלחמת רבינו סעדיה, להיות עזר בעדו, להצילו מהשגת ר' אדונים, מ"מ בפירושו על התורה באר מלת 'אמתה' כמו שפחתה מג' טעמים הנאמרים שם, וזה נגד דעת רב סעדיה.

חכמי המשנה - ופלוגתייהו אי' בפ"ק דסוטה דף י"ב ע"ב: ותשלח את אמתה ותקחה - ר' יהודה ור' נחמיה: חד אמה ידה, וחד אמר שפחתה. מאן דאמר ידה דכתיב אמתה, ומ"ד שפחתה מדלא כתיב ידה וכו' ע"ש. וראה ג"כ ברא"ם על פרש"י בתורה.

בדברי הראשונים - כדברי הנ"ל.

ונקה לא ינקה - ר"ל לדעת הגאון "ונקה לא ינקה" הם ב' מידות, וכמו שדרשו חז"ל: (יומא פ"ו) נקה לשבים, ולא ינקה לשאינן שבים ע"ש. ולפי דעתי הוכרח לומר כן בעבור שהוא אמר ג"כ כי השם הראשון דבק עם ויקרא וכו' (עיין בפי' הראב"ע שם) ובאמת ע"ד הפשט "ונקה לא ינקה" מדה אחת היא, כי ונקה שם הפול כמש"כ החכם בפירוש שם.

הערות

פירוש האבן עזרא על הפסוק: "והזכיר דבר נערותיה שהולכות על מקום היאור, כמו "וְיָד תִּהְיֶה לְךָ", בעבור ששלחה אמתה והיא אחת הנערות לקחת התיבה, כי בת המלך לא תיכנס אל מקום הסוף - כי במקום רחוק מן היבשה הושמה התיבה, שלא יגיע אליה כל עובר. ועוד: כי אין מדרך הדקדוק להיות "זרוע" כי המ"ם רפה ומ"ם אמה ארכו דגוש, ועוד: כי אַמָּה אָרְכּוֹ - מדה ולא זרוע".

בעניין הג' טעויות - ניכר שהספר תשובות דונש בן לברט לרב סעדיה גאון לא היה מול בעל הפירוש "גל נעול", כיוון שר' אדונים (דונש) בעצמו מנמק שם את טענותיו ובאמת כל מה שכתב הפירוש כבר נמצא בדונש, ולחינם כתב כן "מדעתו".