ספר מטעמים החדש/פסח
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
(א) טעם שאין לשין למצות של פסח יותר משיעור חלה דכתיב חג המצות לד'. ר"ת חלה. הון עשיר.
(ב) טעם שקורין העוגה והעיסה שלשין למצות מהרה לרמז שיעשו במהרה הלישה והגלגול והאפיה שלא ישהנה ולא יבא לידי חימוץ. עוד יש לומר לפי שלעולם אין לשין יותר משיעור חלה. וידוע שהעומר היה בו שיעור חלה מג' ביצים וחומש ביצה וע"כ קורין עומר אך שנשתבש בפי ההמון וקוראין אותו עומורה.
(ג) טעם שאומרים ההגדה בקול רם לפי שההגדה הוא תיקון הברית והקול מעורר הכוונה והדעת ועי"ז זוכין להתגלות הדעת וזה עיקר הגאולה כי גלות מצרים היתה על פגם הברית שהוא פגם הדעת. גם היין של ארבע כוסות הוא תיקון הדעת שהוא בחי' תיקון הברית. ליקוטי מהר"ן:
(ד) טעם שמצניעין את האפיקומן, לפי שכל חכם לב וטהר ידים הקרב אל משכן ה' לעבוד עבודת הקודש, צריך להצניע מעשהו להסתיר דרכיו ונאמר יראת ה' הוא אוצרו וכו' וצריך להסתיר כסגולת מלכים שמצניעין אוצרותיהם וע"כ מצניעין את האפיקומן ובלי ירגשו בו ואחר כך לוקחין אותן משם ונקרא אפיקומן אפיקו מנא להוציא הכלים משם. מנחם ציון:
(ה) טעם לעקירת הקערה להזכיר כי המפתח של הפרנסה הוא ביד הקב"ה והוא הנותן לחם לכל בשר וח"ו פתאום עובר מלפניו מזונו ועושים זאת בפסח כי בפסח נידונין על התבואה. דרוש ר' חיים כהן ז"ל.
(ו) טעם שנקרא חודש ניסן אביב לפי שהוא גי' ט"ו ועינינו הרואות פעמים רבות שמעלתן של ישראל היתה במספר ט"ו. שלמה המלך היה בדור ט"ו וכו' כדלעיל:
(ז) טעם שאוכלין קודם המצה ואח"כ המרור והלא המרירות היה קודם מהגלות. ואח"כ המצה שמורה על הגאולה ועוד שכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו והפסח נאכל על השובע. בשלמא מה שמברכין תחלה על המצה בתחלת הסעודה הוא מוכרח משום שע"כ צריכין לאכול מצה בסעודה וצריך לברך עובר לעשייתן אבל במרור קשיא יאכל אחר הסעודה וי"ל משום דמצה מורה על הגאולה ומרור מורה על הגלות. והנה בזמן שבהמ"ק היה קיים שהיו יודעין שיהי' הגלות לבסוף לכן אכלו בסוף אבל בזמן הזה שאנו מחכים ומצפים לגאולת עולם וסוף הכבוד לבא ע"כ אוכלין המרור תחלה. מנחם ציון:
(ח) טעם למנהג שמניחין פתותי חמץ לבדיקה משום שעיקר הביעור הוא להיצה"ר ולזה הנהיגו כך להראות כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואם יבדק ימצא. עבודת ישראל:
(ט) טעם שנוטלין לבדיקה נר של שעוה היא אותיות שע וה שצריך לשעות שם י"ה בו"ה בכל מצוה שאדם עושה. שם:
(יוד) טעם עקירת השלחן כשאומרים הא לחמא עניא וכו' להעיר אזן האנשים שיהיו חרדים מיום המיתה שהוא זמן עקירת השלחן מלפניו ואפשר בתחלתו כמו שעוקר הקערה בתחלת הסעודה. עוללות אפרים:
(יא) טעם שזורקין באצבע מהכוס של פסח ששה עשר פעמים לכלי שבור בדם ואש ותמרות עשן ובעשרה מכות ובדצ"ך עד"ש באח"ב משום שהלילה הזה הוא ליל שמורים ובלילה מושל השם של שמירה היוצא מהפסוק כי מלאכיו יצוה לך סו"ת יוה"ך הוא תיבת י"ו הך ר"ל י"ו פעמים הך והוא מלאך הממונה על הנקמה וע"כ זורקין באצבע לרמוז על מה שנאמר אצבע אלהים היא. דרכי משה מהרמ"א:
(יב) טעם שקוראין לחתיכת בשר שצולין בליל פסח זרוע. ועושין אותו צלי לב' תבשילין א' זכר לפסח וא' זכר לחגיגה. וצריך להיות בה עצם עם מעט בשר כלשון הש"ס פסחים (קיד) גרים ובישולה. לפי דכתיב ביחזקאל (למד כא) את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי. מעשה רב מהגר"א ז"ל:
(יג) טעם שנוטלין ידיהם לטיבול שמטבל הירקות במי מלח מה שאין נוהגין כן כל השנה ליטול הידים לדבר שטיבולו במשקה. רק מה שנעשה אצלנו בכנופיא ואוושא מילתא נשארו אצלנו ממנהגים הקדומים בתקפם ולפי שהיה מנהגם של ישראל בשנים קדמוניות ונשאר רישומו ניכר בליל פסח שמעשהו נעשה בפומבי וערוך הכל לפני כל אחד בסידור שלו ע"כ לא נשכח זכרו. מעשה רב.
(יד)
(טו)
(טז)
(יז)
(יח)
(יט)
(כ)
(כא)
(כב)
(כג)
(כד)
(כה)
(כו)
(כז)
(כח)
(כט)
(ל)
(לא)
(לב)
(לג)
(לד)
(לה)
(לו)
(לז)
(לח)
(לט) טעם שאומרים הא לחמא עניא בלשון ארמית מפני הרשעים שאם הם שומעין מה שאנו אומרים כל שהוא רעב יבא ויאכלהו מתקבצין כולן ומקלקלין את הסעודה והיו עושין היזק וכן נהגו לומר בלשון ארמית שלא יהיו מבינים מה שאנו אומרים. פרדס הגדול מרש"י:
(מ) טעם שאומרים אחר ההגדה פייט של אחד מי יודע [וברמב"ם ובאבודרהם ובכל הפוסקים הראשונים לא מצינו שום פיוט אחר ההלל שאחר הסעודה והוא מדורות האחרונים] משום דאיתא במדרש שיציאת מצרים היה בזכות שראה הקב"ה שיקבלו ישראל את התורה והעשרת הדברות וגם מצינו במדרש שעוד במצרים שמרו ישראל את השבת וגם זכות זה הועיל להם וגם מצינו במדרש מדלג על ההרים בזכות ההרים הם האבות ומקפץ על הגבעות בזכות אמהות וזכות י"ב שבטי יה וגם מצינו בדמיך חיי זה דם מילה שמלו כל ישראל. וגם זכות האמונה שהאמינו בהקב"ה כמ"ש ברש"י פ' בשלח על הפסוק מה תצעק אלי כדאי היא האמונה שהאמינו וה'! וע"כ אנו מחשבין כאן במספר כל הזכיות שהיו ביד ישראל ע"י מספר מאחד עד שלשה עשר כי גם אחד מספרו שלשה עשר וע"כ אומרים ישראל אחד מי יודע באיזה זכות אנו נגאלין ומשיבין אנחנו שאנו יודעין באיזה זכות ומונה והולך כל הזכיות שיש לנו גם עתה. וע"כ אחר הפיוט של מעלה שאמרו אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב וכו' וע"כ אנו מבקשים שיזכור לנו ג"כ כל הזכיות האלו ומסיימין בי"ג מדות של רחמים שע"ז אנו מובטחים שאינן חוזרות ריקם:
(מא) עוד טעם לפי שגמרנו הסדר לספר ביציאת מצרים. יש לחוש שיאמר האומר מה הרווחנו בזה שאנו מספרים ביציאת מצרים ויצאנו לחירות הלא אין לנו תועלת עכשיו ממה שגמל עלינו הקב"ה ואותנו הוציא משם הלא לא יצאנו לחירות עולם וגם עכשיו אין אנו ברשות עצמנו ואין לנו נחלת שדה וכרם בארץ אשר הנחילנו וזרים יושבים בה ואנחנו נעים ונדים מממלכה אל ממלכה ולא הונח לנו וכי ישבע הרעב במה שחלם לו שאכל והקיץ ואין בידו לכן סמך המגיד פיסקא זו להראות ולהורות לנו את כל המעלות ואת כל הזכיות של ישראל שיש לנו גם עתה והמאמרים האלה המה תנחומין לנדכאי רוח ולנשברי לב שבל יתיאשו מן הגאולה כי יש לנו ת"ל הבטחות שיגיע במהרה לגאולתנו ולפדות נפשנו יש לנו במה לבטוח זכות האמונה באחדות השם. וזכות התורה שבכתב ושבע"פ וזכות האבות והאמהות וזכות השבת והמילה. וזכות עשרת הדברות וזכות שבטי יה וזכות כל ישראל שנמשלו לכוכבים וזכות הי"ג המדות! שאינן חוזרות ריקם וחסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו:
(מב) טעם על אמירת פיוט חד גדיא אחר ההגדה. כתב התשב"ץ כי המחבר הלז כתב השיר הזה בדרך חידה במשל נסתר ונפלא כדי שהבאים אחריו ישתוממו על זה וכל אחד יתן אל לבו להתבונן בה ולפתור החידה וע"כ כל אחד יפרש שיחתו כיד ה' הטובה עליו ועי"ז ירבו לספר ביציאת מצרים כי על פי רוב כל אחד ירצה לפתור החידה:
(מג) עוד טעם לפי שבפיוט הזה מרומז כל סדר תהלוכות בית ישראל מעת היו לגוי עד ביאת הגואל בבי"א על פי משל כל עניני תהלוכות האבות והאמהות וי"ב שבטי יה ועניני בהמ"ק הראשון והשני וחורבנם והד' מלכיות וביאת המשיח ותחית המתים שיהי' ב"ב ושאח"כ יבוטל היצה"ר מן העולם:
(מד) טעם שמחליפין הפיוט של ב' ימים אחרונים של פסח אם אירע יום אחרון בשבת שאומרים אז שיר השירים ויום ליבשה. וע"כ אומרים הפיוט של יום ז' של פסח שחיבר אותו המחבר של הפיוט של יום ליבשה. ועיין במגן אברהם ה' פסח סי' תפ"ט:
(מה) וכן אם אירע יום ראשון של סוכות בשבת מחליפין הפיוט ואומרים ביום א' הפיוט של יום ב' לפי שבפיוט יום א' מדבר מנטילת לולב ומיניו ואין נוטלין לולב בשבת וכן אם חל יום ראשון של ר"ה בשבת מחליפין הפיוט על סדר יום שני לפי שהפיוט מיום א' מדבר מתקיעת שופר ובשבת אין תוקעין בשופר:
(מו) טעם שהיו מביאין ביכורים בשמחה ובשירים והודות והלל יען שאבותינו היו בוכים כשראו פרי הארץ כדכתיב ויבכו העם בלילה ההוא ולפיכך היה שור הולך לפניהם וקרניו מצופה זהב לרמוז על יהושע בן נון שהיה מנהל להם את הארץ ועליו כתוב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. אמרות ה':
(מז) טעם שעושין חלות עם זאפרין בחג השבועות לפי שכרכום יזכך הדם ולפיכך היולדות אוכלות כרכום לגרש מותרות הדם ולפי שהימים הם ימי קדושה להנזר מטומאה וכמ"ש אל תגשו אל האשה ולזכך הנפש בנקיות המדות וע"כ אוכלין זאפרין לגרש המדות רעות הבא ממותרות הדם. חק יעקב: