ספר יראים/תנ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



סימן תנ (שע)
פתיתות. צוה יוצרנו לפתות כל המנחות הנעשות והנאפות בכלי דכתיב בפ' ויקרא ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת מצה תהיה פתות אותה פתים ויצקת עליה שמן ותנן במנחות באלו מנחות (ע"ה א') כל המנחות הנעשות בכלי פי' נאפות בכלי טעונה פתיתה מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לד' ומבדיל מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לד' ואינו מבדיל פי' לפי שאינה נקמצת דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה ואמרינן בגמרא למעוטי מאי אמר רב פפא למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים ופתיתה לא כתיבה אלא במנחת מחבת בשאר מנחות מנלן ומניין נמי פתיתה שנים לארבעה דתניא פתות אותה פתים ויצקת עליה שמן מנחה היא לרבות כל המנחות לפתיתה יכול שאני מרבה אף לחם הפנים ושתי הלחם ת"ל אותה ומה ראית לרבות שאר המנחות ולהוציא לחם הפנים ושתי הלחם אחר שריבה הכתוב ומיעט מה מחבת מיוחדת שיש ממנה לאישים אף כל שיש ממנה לאישים יצאו לחם הפנים ושתי הלחם שאין מהם לאישים ויצקת עליה שמן לרבות כל המנחות ליציקה יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה ת"ל עליה שמן אוציא אני את החלות ולא אוציא את הרקיקין ת"ל היא מאי תלמודא אימא להוציא מנחת כהנים אמר רבא איזהו דבר שצריך שני מיעוטין הוי אומר זו מנחת מאפה. שנים לד' מנלן דתניא פתות יכול לשנים ת"ל פתים אי פתים יכול יעשנה פרורים ת"ל אותה אותה לפתים ולא פתיתה לפתים הא כיצד מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לד' ואינו מבדיל.