ספר יראים/תכד

סימן תכד (תא)
לעשר מעשר בהמה. את ה"א תירא ותעבוד לעשר בהמתך ולהביאם בבית בחירתו דכתיב בפ' אם בחקותי וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש לה' ותניא בת"כ מניין מעשר בהמה בעמוד ועשר ת"ל יהיה קדש מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר אין מעשרין מן החדש על הישן אלא בהמות הנולדות באותה השנה דתניא בספרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה מלמד שאין מעשרין משנה לחברתה אין לי אלא מעשר שני שבו דבר הכתוב מניין לרבות שאר המעשרות תלמוד לומר עשר תעשר מניין למעשר בהמה שאין מעשר משנה לחברתה ת"ל עשר תעשר שנה שנה ואיזו היא ר"ה שלהן כדתנן בראש השנה (ב' א') באחד באלול ר"ה למעשר בהמה ר"א ור' שמעון אומרים באחד בתשרי והתם בגמרא (ח' א') מפרש טעמא דכולהי. וכמה יהיו קרובין זה לזה ויצטרפו לפטור זה את זה כדתנן בבכורות פ' אחרון (נ"ד ב') מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה וכמה רגל בהמה רועה ששה עשר מיל פי' כמו שהרועה מניח רגל בהמותיו לרוץ ולרעות ותניא בת"כ מניין שאין מעשרין מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן ת"ל וכל מעשר בקר וצאן יכול לא יעשרנו מן הכבשים על העזים ת"ל וכל מעשר בקר וצאן כל הנשמע צאן אחד פי' כל הנקרא צאן דבר אחד הוא תנן בבכורות פרק אחרון (נ"ה ב') הלקוח והניתן לו במתנה והשותפין פטור ממעשר בהמה ותנן (נ"ז א') הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן והיתום איזה יתום כל שמתה אמו או שנשחטה ובגמרא התם מפרש טעמא דכולהו. ותניא בת"כ כל אשר יעבור תחת השבט יהיה קדש אין לי אלא בזמן שקרא שמו עשירי מניין אפי' לא קרא עשירי ת"ל העשירי מניין שאם קרא לתשיעי עשירי לעשירי תשיעי לי"א עשירי ששלשתן מקודשים ת"ל העשירי יהיה קדש יכול שאני מרבה שמיני ושנים עשר אמרת לאו ונראה תשיעי נאכל במומו עשירי מעשר אחד עשר קרב שלמים ומה היה עושה מזה המעשר היה עולה ואוכלו בירושלים דכתיב בפ' ראה אנכי כי אם אל המקום אשר יבחר ה"א מכל שבטיכם וגו' וכתיב בתריה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם וכתיב בתריה ואכלתם שם לפני ה"א ותניא בספרי מעשרותיכם ר"ע אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן. תנן (נ"ג א') מעשר בהמה נוהג בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין ונוהג בבקר ובצאן והאידנא דלא מפרשי מעשר בהמה וטעמא אמר רבה בבכורות פ' אחרון (נ"ג א') משום תקלה פי' שלא יבשל בעבודתו ובגיזתו ומנא תימרא דחייש לתקלה דתניא אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזה"ז ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר פירות כסות וכלים ירקבו הלכך תקנו שלא יפרישום ולא יקרא עליהם שם מעשר שאם הפרישום ולא קרא עליהם שם מעשר אין עליו שם מעשר דתנן (נ"ח ב') היו לו מאה ונטל עשרה עשרה ונטל אחד אין זה מעשר ר"י אומר מעשר והלכה כרבנן וטעמא מפרש בברייתא דכתיב עשירי יהיה קדש ואע"פ שפרשנו למעלה דבעמוד ועשר קאי עקרו חכמים לעשה שהוא שב ואל תעשה משום תקלה וכח בידם לעקור דבר מן התורה במקום תקנה כדאמרינן ביבמות פ' האשה רבה (יבמות צ' א') וצוו חכמים להפריש ולעשר מעשר בהמה בג' פרקים כדתנן (נ"ז ב') ג' גורנות למעשר בהמה בפרוס הפסח בפרוס העצרת כפרוס החג דברי ר"ע בן עזאי אומר בכ"ט באדר באחד בסיון בכ"ט באב ר"ש בן אלעזר אומר באחד בניסן באחד בסיון בכ"ט באלול וטעמא דכולהו מפרש בגמרא.