ספר יראים/שצ
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן שצ (קנג)
לא תזרע שדך כלאים. ויראת מאלהיך צוה והזהיר בפ' קדושים שדך לא תזרע כלאים. ותניא בתחלת מוע"ק (ב' ב') ובפ' אלו הן הלוקין (מכות כ"א ב') המנכש והמחפה בכלאים לוקה רע"א אף המקיים וטעמא דר"ע כדתניא בספרי לא תזרע אין לי אלא זורע מקיים מנין ת"ל לא תזרע כלאים ואמרינן בקדושין פ"א (ל"ט א') שדך למעוטי זרעים שבחו"ל שאע"פ שהיא מצוה התלויה בארץ אצטריך למעוטי דלא תימא איתקש להרבעת בהמה דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע מה הרבעת בהמה בחו"ל דהא חובת הגוף היא אף שדך אפי' בחו"ל ואמרינן רב יוסף מיערב ביזרני וזרע ואם נתערבו זרעים אזלינן בתר רובא אם רוב חטים (אזלינן בתר רוב חטים ויזרע) בשדה חטים ואם רוב שעורים בשדה שעורים וטעמא דכל מילתא ברובא בטיל דכתיב אחרי רבים להטות ואפי' אין רוב יכול להיות כל כך דבר חשוב ולא מבטיל כדתנן בכלאים פ"ב ומייתינן לה בב"ב פ' המוכר פירות (בבא בתרא צ"ד א') כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט ר' יוסי אומר יבור ואפי' ר' יוסי לא אמר יבור אלא שמתחלתו היה רובע אבל מתחלת עירובו היה פחות בטל ובמסכת כלאים מפרש איזה זרעים הוו כלאים.