ספר יראים/שפח

סימן שפח (קנו)
לא תחרוש בשור ובחמור. ויראת מאלהיך צוה שלא לחרוש ושלא לעשות כל מלאכה ואפי' להנהיג בלא מלאכה כל שני מינין לבד אדם דכתיב בפ' כי תצא לא תחרוש בשור וחמור יחדיו ותניא בספרי אין לי אלא שור וחמור שאר בהמה חיה ועוף מנין ת"ל לא תחרוש מכל מקום א"כ למה נאמר שור וחמור בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש בשור ואדם. אין לי אלא חורש מנין לרבות הדש והמנהיג והיושב ת"ל יחדיו מכ"מ ר' מאיר פוטר ביושב ולא קי"ל כוותיה. יחדו פרט לקושר הסוס בצדי הקרון או לאחר הקרון או הלובדקים לגמלים פי' שהוא הולך מעצמו ואינו מנהיגם אבל אם היה מנהיגם אע"פ שאינו מנהיגם במלאכה חייב דתגן במס' שבת בבמה בהמה יוצאה (נ"ד א') לא יקשור גמל וסוס זה בצד זה וימשוך אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך ואמר רב אשי עלה לענין כלאים שנו ואמרינן כלאים דמאן אילימא כלאים דאדם והתנן אדם מותר בכולן לחרוש ולמשוך למדנו אם היה אדם אסור (היה אסור) לקשור עצמו עם הגמלים ולמשוך אע"פ שאין כאן מלאכה ומה שאמרנו שמנהיג בלא מלאכה חייב לר' מאיר אבל לרבנן תולדה זה בלאו הוא שאינו אסור אלא מדרבנן דתניא בתוספתא דכלאים לא יקשור אדם סוס לפרד ופרד לחמור וחמור לערוד מפני שמנהיגם זה עם זה ואם עשה כן ר"מ מחייב וחכמים פוטרים פי' ממלקות מיהו בלא יקשור מורו דרישא דברי הכל הוא ואפי' לקשור סוס בצדי הקרון או לאחר הקרון בהולכים מעצמם אסור מדרבנן דתניא בתוספתא דכלאים אין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון ולא הלובדקים לגמלים ורבי יהודה מתיר ואם היו מסייעים זה את זה בעלייה ובירידה הכל מודים שאסור וקיי"ל כרבנן דאסרי חדא דרבים נינהו ועוד דסתם לן תנא כוותייהו דתנן במם' כלאים (פ"ח משנה ד') אין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון. יש לשאול דהכא מרבינן שאר בהמה חיה ועוף מלא תחרוש ובב"ק פ' שור שנגח את הפרה (בבא קמא נ"ד ב') למדנו ממקום אחר דתנן התם אחד השור ואחד כל בהמה חיה ועוף כיוצא בהם לכלאים ואמרינן לכלאים דחרישה ילפי שור שור משבת ובשבת מרבינן מוכל בהמתך כדאיתא התם . ואפי' להנהיג בכלאים בקול אסור מדאורייתא כדאמרינן בב"מ פ' השוכר את הפועלים (בבא מציעא צ' ב') הנהיגה בקול ר' יוחנן אמר חייב ר"ל אמר פטור ואפי' ר"ל לא פטר אלא ממלקות דבעינן מעשה דלעשות כתיב במלקות כדאמרינן פ' אלו הן הלוקין (מכות י"ג ב') אבל איסורא דאורייתא איכא ועוד ר"י ור"ל הלכה כר"י לבד מחק"ם כדאיתא ביבמות פ' החולץ (יבמות ל"ו א'). יש לשאול דשמעינן להו איפכא בשבועות בתחלת פ"א (ג' ב') ובפ"ג (כ"א א') ובמכות פ' אלו הן הלוקין (מכות ט"ו ב') דאיתמר שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו אינו לוקה ומפרש בפ' אלו הן הלוקין טעמא דר' יוחנן דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וטעמא דר"ל משום התראת ספק ונראה לתרץ דאליבא דר' יהודה פליגי ולהו לא סבירא להו כדאמרינן ביבמות ותרווייהו אליבא דר' יהודה ובשבועות בתחלתו כשמקשה דר' יוחנן אדר' יוחנן מיהא היה יכול לתרץ ההיא אליבא דר' יהודה ויש תירוצים וסברות אחרות ויש פירכא על כולם ולכן לא כתבתי לא הן ולא פרכותיהן.