ספר יראים/שכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



סימן שכה (צד)
פאת זקנם לא יגלחו. יתברך שם יוצרנו נצח צוה בפ' אמור ופאת זקנם לא יגלחו וכתיב בפ' קדושים ולא תשחית את פאת זקנך ובקדושין פ"א (ל"ה ב') ילפיגן גז"ש ישראל מכהנים ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ותניא בת"כ ומייתי לה באלו הן הלוקין (כ"א א') ובקדושין פ"א (שם) לא יגלחו יכול גלחו במספריים יהא חייב ת"ל לא תשחית יכול (ליקט) במלקט וברהיטני יהא חייב ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו (הא כיצד גילוח) שיש בו השחתה ואיזה הוי אומר זה תער ומצינו (גלוח בתער) שנאמר יגלח ה' בתער השכירה וגו' פאת זקנך סוף זקנך ואין סוף זקן אלא שבולת זקן פי' שיוצא הזקן כעין שבולת וה' פאות יש לזקן כדתניא באלו הן הלוקין (כ' א') חייב על הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה מחוי רב ששת בין פרקי דדקני. שמענו בה כמה פנים היכן הם הפיאות האחת ראשי לחיים לצד הראש ע"א ראשי לחיים לאורכן ע"א ראש השפה היוצאים כעין שבולת וזה אינו נראה ששפה בפני עצמו יש לו שם ולא מצינו בשום מקום ששפה בכלל זקן. ואחת מלמטה פי' תחת הלחיים סמוך לגרון וירא שמים יצא ידי כולם שכהן צריך להזהר שלא להשחית כל הנראה פיאה.