ספר יראים/שו
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן שו (קטז)
יום הזכרון. הזהיר הב"ה בפ' אמור אל הכהנים ובפ' פנחס שלא לעשות מלאכה ביום הזכרון דכתיב בחדש השביעי באחד לחדש כל מלאכת עבודה לא תעשו ומנין שהתירה בו תורה אוכל נפשות כדאמרינן בשבועות פ"א (י' א') על הא דתנן ר"מ אומר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו ואמרינן מ"ט דר' מאיר אמר קרא אלה תעשו לה' במועדיכם הוקשו כל המועדות זה לזה פי' להשוות כפרת שעיריהן הכי נמי י"ל הוקשו כולם זה לזה להשוות איסורי מלאכותיהן ועוד אחרי שנאסרה מלאכה ביום הזכרון יש לנו לומר שנאסרה באותו ענין שנאסרה בשאר המועדות ור"ח אע"ג דאיקרי מועד דכתיב קרא עלי מועד אחר שלא נכתבה בו איסור מלאכה כלל אין לנו לאסור בו מלאכות מטעם היקש אחרי שלא נתבטל ההיקש כי יש לנו להעמידו בדבר הנראה באיזה ענין תיאסר מלאכה הנאסרת וגם לענין ר"ח לכפרת שעיר אליבא דר' מאיר ואע"ג דמילתיה דר' יונה אליבא דר' מאיר נאמרה ולאו אליבא דרבנן יש לומר דרבנן מודו בהיקש לענין דיני איסורי מלאכות ולא פליגי עליה דר"מ אלא אליבא דר"מ מעמיד ההיקש גם לענין כפרת שעירים ורבנן לא ילפי אלא לענין איסורי מלאכות ודבר למד מעניינו והענין מדבר יותר באיסורי מלאכות מקרבנות. מיהו עיקר הדבר ואמיתו נראה היתר אוכל נפש ביום הזכרון מגזירה שוה דמקרא קדש כאשר למדנו למעלה לענין פסח דורות ועצרת ואם באת לומר יוהכ"פ נמי איקרי מועד ונאמר בו מקרא קדש נתיר בו אוכל נפש שתי תשובות בדבר חדא שאין אוכל נפש ביוה"כ שהרי אסור באכילה ושתייה ומאחר שאסרת בו אוכל נפש אין לנו ללמוד הנאת הגוף ומלאכת מצות שהיא הנאת הנשמה שהתרנו ביום טוב שלא לחצאין דברה תורה ללמוד ועוד אין לנו ללמוד מפסח אלא הדומין לו שהן בלאו כמותו ולא ללמוד היתר וקולא על החמור ממנו שדבר הנראה יותר יש לנו לדרוש. כן נראה לי הטעם עד יורו לי צדק ואחריו ארדוף.