ספר יראים/רמ

וו. השני (חנק ג').
זקן ממרא ונביא השקר והמתנבא בשם ע"ז. סימן רמ (לג)
זקן ממרא. ויראת מאלהיך ולא תמרה את תורתו דכתיב בפ' שופטים כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וגו'. ותניא בספרי ומייתינן לה בסנהדרין באלו הן הנחנקין (פ"ו ב') כי יפלא ממך במופלא בב"ד הכתוב מדבר פי' שהב"ה צוה לתת ב"ד לבל עיר ועיר שידון דיני ממונות ודיני נפשות שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ועל מופלא שבב"ד שבאותו העיר חכם להוראה נאמר דין האמור בפרשה. והיינו דתנן באלו הן הנחנקין תלמיד שהורה לעשות פטור. נחזור לברייתא (פ"ז א') ממך זה היועץ ובה"א ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל. פי' שחלק על ב"ד הגדול שצריך עצה בעיבור שנים ובקביעות חדשים. דבר זה הלכה פי' למשה מסיני. למשפט זה הדין בין דם לדם בין דם נדה לדם לידה וזיבה. בין דין לדין דיני ממונות ודיני נפשות ודיני מכות בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בתים ולנגעי בגדים. דברי. אלו הערכין והחרמין וההקדשות פי' שאיסורן בא ע"י דבור. ריבות. זה השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע. בשעריך. זה לקט. שכחה ופיאה. וקמת מב"ד ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מארץ ישראל פי' לשבת הגזית מקום סנהדרין גדולה שאצל בית המקדש. אל המקום מלמד שהמקום גורם פי' אינו חייב עד שימרה עליהם במקום ישיבתם והיינו (דתניא) (י"ד ב') מצאן אבית פאגי והמרה עליהן אין המראתו המראה. ומנין שאינו חייב אלא ע"י המראת ב"ד הגדול של לשכת הגזית שהוא גבוה מכל ארץ ישראל. והזהיר הכתוב בענין דכתיב לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וענש הכתוב בסמוך והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע (וגו' ומת האיש ההוא) כדתניא בפ"ד מיתות (נ"ב ב') מות יומת בחנק אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה אמרת כל מקום שאתה מוצא מיתה האמורה בתורה. סתם אי אתה מושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא שכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. ר' אומר פי' רבי מפרש טעמיה דר' יונתן נאמרה מיתה בידי שמים ונאמרה מיתה בידי אדם מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם והיינו בחנק. ותניא (בפ' אלו הן) הנחנקין (פ"ז א') אינו חייב אלא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר' מאיר (ר' יהודה) אומר על דבר שעקרו בתורה ופירושו מדברי סופרים ר' שמעון אומר אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים מ"ט דר' מאיר גמר דבר דבר כתיב הכא כי יפלא ממך דבר וכתיב התם ונעלם דבר מעיני העדה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן וכו'. ור' יהודה על פי התורה אשר יורוך כתיב עד דאיכא תורה ויורוך ור' שמעון אומר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אף כל דהוא וקיי"ל כר' שמעון לגבי דר' יהודה ור' מאיר ומסקינן (פ"ח א') אפי' הוא אומר מפי השמועה (והם אומרים) כך הוא בעינינו נהרג. ואם הוראה לעקור את כל גוף המצוה פטור דתנן בהוריות פ"א (ג' ב') הורו ב"ד לעקור את כל הגוף פטורין לבטל מקצתו ולקיים מקצת חייבין. פי' רב אשי בגמרא (ד' א') יליף דבר דבר מזקן ממרא מה זקן ממרא מן הדבר ולא כל דבר אף בהוראה וכו'. אמר רב יהודה אמר שמואל אין ב"ד מורין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו אבל דבר שהצדוקין מודין [כן] (בו) זיל קרי בי רב הוא פי' ואינה קרויה הוראה לענין זקן ממרא אינה הוראה. והא דתנן לחובה וקרי הוראה לחובה. בנדה אבל שומרת יום כנגד יום פטור. ושומרת יום כנגד יום כתיב והצדוקין מודין בה ומתרצינן לה בהוריות פ"א (ד' א') ומוקמינן בהעראה שלא כדרכה אכל שכיבה שלא כדרכה בלא העראה הוי דבר שהצדוקין מודין בו. והא דאמרינן בסנהדרין פ"א דיני ממונות (ל"ג ב') שלא כדרכה הוי דבר שאין הצדוקין מודין בו בהעראה שלא כדרכה מפרש לה כי היכי דלא תיקשי האי דהוריות.