ספר יראים/רלט

סימן רלט (פב).
מכשף. ויראת מאלהיך ושמור אשר צוה בפ' שופטים לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. ובאלה המשפטים כתיב מכשפה לא תחיה. ותניא בפ' ארבע מיתות (סנהדרין ס"ז א') מכשפה לא תחיה אחד האיש ואחד האשה ולמה נאמר מכשפה שרוב נשים בכך שכשפים מצוין בהן. מיתתן במה. תני ר' יוסי הגלילי נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן לא תחיה כל נשמה מה להלן בסייף אף כאן בסייף ר' עקיבא אומר נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת סמכו הענין לו מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. אמר ליה ר' יהודה מפני שסמכו לו נוציא לזה בסקילה. אבל אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו להקיש אליהן מה אוב וידעוני דכתיב באבן ירגמו אותו דמיהם בם אף מכשפה בסקילה. ולא קיי"ל כר' יוסי הגלילי דאמר בסייף אלא כתנאי דפליגי עליה דהלכה ברבים. ויש לשאול. דהא ר' יהודה לא דריש סמוכין אלא במשנה תורה ובקדושין פ' האיש מקדש (קידושין נ"ג א') אמרינן אליבא דר' יהודה דקדשים קלים אין חולקין בזבחים כנגד זבחים מדכתיב ולכל בני אהרן תהיה איש כאחיו וסמיך ליה אם על תודה. וי"ל דכיון דכתיב זו הוי היקש סמוכין. ותניא המכשף. זה העושה מעשה ולא האוחז את העינים. ושאלתי את מלמדי מהו כשוף. ולא שמעתי מהם דבר מיושר על זה. ונראה לי. כל דבר הנשעה בהשבעת שדים אינו כשוף. ואמרינן פ"ד מתות א"ר איבו בר נגרי בלטיהם אלו מעשה כשפים בלהטיהם אלו מעשה שדים אלמא מעשה שדים היינו מעשה כשפים. ותניא בחלק (ק"א א') שרי שמן ושרי ביצה מותר. ולפי עניות דעתי כל העושה מעשה בלא השבעת שדים או מלאכים וברא שום דבר שיש בו ממשות (ומהפך לב) האיש או האשה ע"י מעשיו נקרא עושה מעשה וחייב. ותניא (ס"ה ב') (מעונן ר') ישמעאל אומר דהוא מעביר שבעה מיני (זכור) על העין וחכמים אומרים זה האוחז את העינים ור"ע אומר זה המחשב עתים ושעות. ודבר (למד) מענינו מה מעונן שלא ע"י שדים אף מכשף שלא ע"י שדים. וכן פטרנון למעלה האוחז העינים מסקילה. אבל במעונן איתא דקיי"ל כרבנן דאמרי מעונן זה האוחז את העינים. ועל המכשף ידעו כל חכמי לב כי הוא נמצא והוא המעכב את ישועתינו. והיינו דתנן בסוטה (מ"ח א') והמכשפים נטלו את הכל.