ספר יראים/ריא

סימן ריא (קצז)
לא תשלח בעלת בעל. יתברך שם יוצרנו שהקפיד על (בושת) בנות ישראל דכתיב בפ' כי תצא כי יקח איש אשה וגו' וכתיב והוציא עליה שם רע וגו' וכתיב ואלה בתולי בתי וכתיב ולו תהיה לאשה לא יוכל וגו'. ותניא בכתובות פ' נערה שנתפתתה (כתובות מ"ו א') כיצד הוצאת שם רע בא לב"ד ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים נמצא שאינו שם רע הוא לוקה [ואינו] (ו)נותן ק' סלעים בין בעל בין לא בעל ר"א בן יעקב אומר לא נאמרו אלו דברים אלא בשבעל [וקיי"ל לא נאמרו דברים אלו אלא בשבעל] וקיי"ל כר"א בן יעקב קב ונקי ומייתי' לה ביבמות (ל"ז ב') וטעמא דפסק ר' אליעזר בן יעקב לא נאמרו אלו דברים אלא בשבעל פי' כל דין האמור בפרשה לענין מלקות ותשלומין ולאו דלא יוכל לשלחה לא נאמר אלא כשבעל וקרא דכתיב ובא אליה ואקרב אליה ואינו נוהג דלא יוכל לשלחה ישראל ולא איירי קרא אלא בנערה כדאמר ריש לקיש פ' נערה שנתפתתה (כתובות מ"ד ב') המוציא שם רע על הקטנה פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה פרט לזו שאין לה אב פי' שאינו חייב במאה סלעים ומלקות. ומותיב ר' יוסי בר זבידא אם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס דברי ר' יוסי בר יהודא איהו מותיב לה ואיהו מפרק לה בבא עליה ואחר כך נתייתמה ורבא אמר חייב וטעמא מדאיצטריך למעוטי בתולת ישראל ולא בתולת גרים שאין לה דבר (ד)גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. יש לתמוה. הא תנן (כ"ט א') אלו נערות שיש להן קנס גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד וההוא כיתומה הוי. תירוץ זה הדבר ועיקרו מצינו בירושלמי והכי גרסינן התם ר' יוסי בר חנינא אומר. אונס והמפתה את היתומה פטור מחלוקת ר' יוסי הגלילי ור"ע וכולהו קנסה לעצמה. א"ר יוסי [הגלילי] מתני' גיורת פחותה מבת ג' ולאו כיתומה הויא. ותניא תחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס דברי ר' יוסי הגלילי א"ר שבא עליה עד שלא מת אביה כבר לאביה. והכי איתא גירס' שפיר דלא גרסינן דברי ר' יוסי בר יהודה אלא כר' יוסי הגלילי ומדר' יוסי הגלילי לר' יוסי הגלילי פריך דמתחת אשר ענה מת' יתומה דלא ממאן ימאן דמאן ימאן דרשינן דבין היא ובין אביה יכולים לעכב ותו לא מידי. ומתניתין דקתני גיורת כר"ע היא. ותניא (מ"ה א') נערה מאורסה שזנתה ומשבגרה הוציאו עליה שם רע אינו לוקה ואינו נותן ק' סלעים. דתניא באלו נערות (מ"ד א') הגיורת שנתגיירה בתה עמה והיא נערה וזנתה הרי זו בחנק אין לה (פתח) בית אביה ולא מאה סלעים. וכי היכי דמיפטר ממאה סלעים מיפטר נמי מלאו דלא יוכל שהרי כולהו בענין אחד נאמרו. וטעמא דבוגרת דכתיב כי עשתה נבלה בישראל וגו' ולאו גרים דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי [וכתיב כי עשתה נבלה בישראל וגו'] וזו אין לה אב אבל מישראל לא ממעטי גרים דגרים כישראלים מיקרי. דאמרינן בתחלת בכורות (ג' ב') ההיא גיורתא דיהבו לה אחא חיותא לפטומא ופטרי לה מן הבכורה מטעם שותפות אחי שהיו גרים אבל מטעם דידה לא (מפטרי) דבכור בישראל קרינא ביה וההיא דמצות חליצה (ק"ב א') דאמר ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל שנאמר ונקרא שמו בישראל התם קרא יתירה דריש. ואין לרמות לה זרע בית ישראל לבניו דקדשים וגם הדר' לזרע בית ישראל ובני ישראל לחוד, עבר ושלחה חייב להחזירה דכתיב [כי] (ולו) תהיה לאשה וגו' ודרשינן במכות (ט"ו א') מהכא כל ימיו בעמוד (והחזר קאי) ולא יוכל לשלחה בגט דילמוד שילוח זה הסתום משילוח מפורש דכתיב ושלחה מביתו והוא בגט קאמר דכתיב בה ספר כריתות.