ספר יראים/קכז

סימן קכז (רנט)
לא תונה. ויראת מאלהיך לקיים הכתוב בהר סיני כי תמכרו ממכר או קנה מיד עמיתך אל תנו איש את אחיו באונאת ממון הכתוב מדבר (ב"מ נ"ח ב') יכול באונאת דברים כשהוא אומר ולא תונו איש את אחיו הרי אונאת דברים אמור הא מה אני מקיים אל תונו איש את עמיתו באונאת ממון, ושעור אונאת ממון. לא נתפרשה בתורה ופירשוה חכמים לפי ענין ושיטת העולם שדרך מוכרים ולוקחים להקפיד. ותנן בב"מ בפ' הזהב (מ"ט ג') האונאה ד' כסף מכ"ד לסלע שתות למקח. ואיתמר רב אמר שתות שנינו ושמואל אמר שתות מעות שנינו. והלכתא כשמואל (בדיני) לגני רב ותניא כותיה. ותנן עד מתי יכול לחזור עד כדי שיראה לתגר או לקרובו. ואמר רב נחמן לא שנו אלא לוקח אכל מוכר לעולם חוזר ואמר רבא (נ' ב') הלכתא פחות משתות נקנה מקח פי' הוי מחילה יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה פי' שתות ויותר משתות בכדי שיראה לתגר או לקרובו. ואמר רבא לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית פי' מאני תשמישתיה דיקרו עליה אין לו עליו אונאה (נ"א א') אבל צריכותא דבעה"ב דפליג רבנן עליה נראה לי דהלכה כר"י דמההיא טעמא דאמר רבא בעה"ב מאני תשמישתיה לא מיזבין אלא בדמי יתירתא ומחיל לוקח מההיא טעמא איכא למימר לא זבין לוקח בדמי יתירתא ומחיל. ותניא בהזהב (נ"א ב') במה דברים אמורים בסתם אבל במפרש מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך במאתים זוז יודע אני שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני ששוה מאתים ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה. ובסתם נמי איתמר (נ"א א') האומר לחברו ע"מ שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה. ואמרינן בבכורות פי' יש בכור (מ"ט ב') רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני והני דיני נינהו. ואמר רב ענן לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל האומר ע"מ שאין לו עליו אונאה אין לו עליו אונאה ע"מ שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה. ודוקא שטעה בכדי שהדעת טועה אמרינן חוזר אבל בכדי שאין הדעת טועה עליו אינו חוזר (ד)אמרינן בבא בתרא בהמוכר את הספינה (ע"ח א') כי אמרו רבנן אונאה וביטול מקח בבדי שהדעת טועה אבל בכדי שאין הדעת טועה אימור מתנה הוא דיהיב ליה ואפילו האי אינש תקיפא דלא יהיב מתנה אינו חוזר כדאמרינן בבא מציעא באיזה נשך (ס"ג ב') אמר רב נחמן האי מאן דיהיב זוזי לחבריה ואשכח טופיינא בכדי שאין הדעת טועה לא מחייב לאהדורי דאמר מתנה הוא דיהיב ליה אמר (ליה) רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי אי כשתיקפא הוא דלא יהיב מתנה מאי אמר ליה דלמא מגזל גזליה ואבלע ליה בחשבון, דתניא הגוזל את חברו והבליע לו בחשבון יצא. ואי אינש דלא שקיל וטרי בהדיה (מאי) א"ל דלמא אינש אחרינא גזליה וא"ל זיל אוזיף ליה ואבלע ליה בחשבון. וירא שמים צריך להזהר ולתת לב אם אותו המבליע בקי באלו הדברים להפטר בהחזירו בענין הזה והכל לפי מה שיראה. ותניא דבר שבמשקל במדה ומנין ותנן בהזהב (נ"ו א') אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות, ואמרינן (נ"ו ב') מה"ט דתניא כי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאינם מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאין גופן קנוי ומכור שאינם עומדים אלא לראיה, וכי ממעטינן שטרות מאונאה כגון שמכר השטר עצמו ולא לצור על פי צליחותו אך מצא שטר חברו במקום שנתייאשו הבעלים שהוא של מוציאו וחזר ומכרו לבעלים כדי שיגבו חוב ההוא מטעטינן מאונאה אבל חוב השטר או נתן לו השטר לא איצטריך קרא למעוטי דחוב אינו נקנה אלא מדרבנן ובמעמד שלשתן לוה ומלוה וקונה או במסירת אותיות שניהן מדרבנן. כדאמרינן בב"ב פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ז ב') אמר שמואל המוכר שטר לחברו וחזר ומחלו מחול ומסקינן התם טעמא לפי שאינו נקנה אלא מדרבנן הלכך יכול למחול. ואמרי' נמי התם הלוואתו בכדי מדאורייתא: ואמר רב נחמן (ב"מ נ"ז א') אונאה אין להן ביטול מקח יש להן פי' ביטול מקח יותר מפלגא כגון שוה שלש בשבעה או ז' בג' אבל בפחות לא מבטיל מקח וראיה דהכי הוי מפרש דאמר רב נחמן גופה (ב"מ ק"ח א') זבן במאתן ושוה מאה אין אונאה לקרקעות. ובקדושין בתחלת האיש מקדש (מ"ב ב') ג"ה פ' בפ' ר"ח אמד רבה אמר רב נחמן האחין שחלקו לקוחות פחות משתות נקנה מקח שתות קנה ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח האי אמרת יותר משתות בטל מקח מטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות ולא גרסתן דאמר מר שתות קנה ומחזיר אונאה דמשמע אבל יותר משתות איתא בקרקע אלא איותר משתות נמי קאי שמעינן דביטול מקח דאמר רב נחמן יש להן ביותר מפלגא קאמר כדפרישית: