ספר יראים/קכה

סימן קכה (רנו)
לא תגזול. את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, צוה בפ' קדשים לא תעשוק רעך ולא תגזול וגזל הוא בממון דילמוד סתום מן המפורש, דכתיב ויגזול את החנית מיד המצרי וכתיב ויגזלו את כל אשר לאבימלך, וגזלן נקרא כל היכא דמיטמר מאינשי. תולדה לגזלה הערמה, כדאמרינן בשבת פ' מפנין (שבת קכ"ט א') כולהו איערומי אסירי לבר מהא, האי מאן דעבד מילתא ולא איפשר ליה נשקול זוזי מאכא וניזל אחנותא עד דניטעום רביעתא דחמרא. תולדה שנית. דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי במי שפרע. כדתניא בהזהב (מ"ח א') רבי שמעון אומר אע"פ שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית מ"מ כך היא הלכה אבל אמרו מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדבורו וכי קאי במי שפרע היכא דהדר ביה מחמת יוקר וזולא אבל היכא דאית ביה אונאה ומקח טעות או שיצאו עליו עוררין ליכא מי שפרע, כדאמרינן (ב"מ נ"א א') אושפזיכנא דרמי בר חמי זבין חמרא וטעה חזייה דהוי עציב א"ל אמאי עציבת א"ל זבני חמרא וטעאי א"ל זיל הדר בך א"ל שהאי בכדי שיראנה לתגר או לקרובו, ואי הוה במי שפרע איך היה מיעצו רמי בר חמי לקבל מי שפרע. ואמרינן נמי (מ"ט ב') ההוא גברא דיהיב זוזא אחמרא שמע דקא בעו למינסבוה גבי פרזק רופילא א"ל הב לי זוזאי דלא בעינא חמרא אתא לקמיה דרב חסדא א"ל כדרך שתקנו משיכה במוכרים כך תקנו משיכה בלקוחות פי' הדר בך. ועוד ראיה לדבר דליכא מי שפרע בכל מקום, דאמרינן בב"מ בהזהב עלה דההיא דתניא ר' שמעון אומר אעפ"י שאמרו טלית קונה דינר זהב אין דינר זהב קונה טלית כך הלכה אבל אמרו וכו'. ואתיא ההיא כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו ומי איכא מי שפרע בכל מקום היאך תתכן גזרת חכמים שהם עקרו מעות קונות שהוא דין תורה גזירה שמא יאמר לו נשרף חיטך בעלייה ואח"כ קללוהו במי שפרע אם יחזור בו אם נראה להם שלא יחזור בו יניחוהו על דין תורה. ועוד עדיין יאמר לו נשרפו חיטיך בעליה ולא מסר נפשיה לאצוליה שהרי לא יחזור בו מפני קללת מי שפרע ואין לומר מפני שנתיירא שלא יחזור בו לוקה דהא ר' יוחנן דאמר הכי מוקמינן כר' שמעון דאמר מי שהכסף בידו ידו על העליונה א"ל ש"מ יש מקומות שאין בו מי שפרע כגון ביציאת עוררים אישמע דקעב למנא ביה ליסטין למעות הלכך מסר נפשיה כי חושב שמא יארע הדבר שיוכל לחזור בלא מי שפרע ויהיה הריוח שלי אם יוקירו. וא"ת במקום יוקרא וזולא דאיכא מי שפרע, עקרוהו חכמים בכל מקום דלא פלוג רבנן להיות קונים מדאורייתא לחלקים ודברים בלא מעות יש בהן חסרון אמונה באותן דברים שפרשתי קמיה מי שפרע, דאתמר דברים רב אמר אין בהן חסרון אמנה ור' יוחנן אמר יש בהן חסרון אמנה. ומפרש רב פפא דברי ר' יוחנן במתנה מועטת דסמכה דעתיה אבל מתנה מרובה לא סמכא דעתיה. ואמרינן בירושלמי לא שנו אלא בעשיר אבל בעני נעשה נדר.