ספר יצירה ג ד
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק ג · משנה ד| >>
שלש אמות אמ"ש בשנה, קו"ר וחו"ם ורוי"ה. חום נברא מאש, קור ממים, רויה מרוח מכריע בנתיים:
מפרשים
גר"א
שלש אמות אמ"ש בעולם אויר מים אש. הוא פי' על אמ"ש ר"ת ואמר מהו אמ"ש אויר מים אש:
שמים כו' וארץ כו'. כמ"ש (פר"א פ"ג) שמים מהיכן נבראו מאור לבושו שנא' עוטה אור כו' וארץ מהיכן נבראת משלג שתחת כסה"כ, ואור הוא בבינה מאורי האש ה"פ אור של מעשה בראשית ה' ראשונה של השם כידוע, ושלג הוא מים בחכמה הרי שנברא שמים מאש וארץ ממים, והענין כי מים דוכרין לבן נקפאים כשלג ומים נוקבין אדומים כאש כמ"ש (נדה ל"א א') אביו מזריע לובן כו' אמו מזרעת אודם ואבא יסד ברתא שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ ואימא ברא שנאמר כונן שמים בתבונה. והענין כמ"ש (נדה שם) איש מזריע תחלה כו' ואשה מזרעת כו' שנאמר אלה בני לאה ואת דינה בתו. והקושיא שהקשה על שמים וארץ ולא על ש"ד כי שמים וארץ אלו הם השמים וארץ הפרטים שנברא בשני ובשלישי כמ"ש בפ' בראשית ובכל מקום שנאמר ברא הוא יש מאין ובכ"מ שנאמר יהי יש מיש ונאמר ביום ב' יהי רקיע כו' והוא שמים שהזכיר כאן המכריע בין אש ובין מים דעת כמש"ל וכן בארץ לא נאמר בריאה וזה שמים הוא דעת וארץ מלכות ואויר ז"א והן נבראו מג' ראשונות כח"ב אמ"ש וכל אחד כלול שלשה שמים כלול מכח"ב שהדעת כוללם כידוע ואויר מחג"ת שת"ת כוללם לכן הם ג' אוירים חם קר בינוני נגד חג"ת כידוע וארץ כוללת נה"י שמלכות כוללת אותם כידוע שהם בנינה וקיומם [נ"א וקומתה] וכמ"ש והארץ הדום רגלי. הרי כל ע"ס כלולין בג' אותיות אמ"ש וכן כל הכ"ב אותיות נכללין בהן שהן בג' מקומות של אמ"ש בין בעולם בין בשנה בין בנפש כמ"ש בפרקים הקודמים שלכן נקראו אמות ובהן קבועין ז' כפולות וי"ב פשוטות שאמ"ש הוא כלל וכפולות ופשוטות הן בפרט כמ"ש לפנינו והם הג' ספרים של מתני' ראשונם שמהן נברא הכל, וכל הל"ב נתיבות נכללין כנ"ל וג' אמ"ש הן כח"ב של חיצוניות שהכ"ב אותיות בחיצוניות כנ"ל ובהן כלולין כל הע"ם וכן חב"ד שדעת במקום כתר גנוז:
פרי יצחק
שמים נבראו תחלה מאש וארץ נבראת ממים. ר"ל בסוד כונן שמים בתבונה שהיא קו הגבורה כח האש ובחכמם יסד ארץ בחכמה שהיא קו החסד כח המים בה יסד ארץ ולכן מן השמים תרד אש ומן הארץ יזובו המים והבן היטב מ"ש:
והאויר מרוח מכריע בין האש והמים. ר"ל יסוד שהוא מת"ת הנקרא בשם רוח הוא מכריע בין אש ובין המים ר"ל בין שמים וארץ הנבראים מאש ומים בסוד כי כל בשמים ובארץ שת"א דאחיד בשמיא ובארעא יסוד נקרא בשם כל שבחי' עצמותו נעשה מכללות כולם עטרה שלו לית לה מגרמה כלום ולכך הוא נקרא בשם אויר שהוא מלא רוח שאין בו ממשות, א"נ והאויר מרוח מכריע בין האש והמים הוא קאי על ז"א שהוא מכריע בין ת"ת דתבונה שנעשה כתר שלו והוא סוד שמים שמאש נבראו תחילה מתבונה שהיא קו הגבורה כח האש ובין מלכות הנקראת ארץ שהיא נבראת מן המים בסוד בחכמה שהיא קו החסד כח המים יסד ארץ ולפי הפירוש הזה סוד אמ"ש בעולם ממש כמו סוד אמ"ש בנפש שאמר אח"כ: