ספר יצירה ב א
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
ספר יצירה · פרק ב · משנה א| >>
עשרים ושתים אותיות יסוד, שלש אמות ושבע כפולות וי"ב פשוטות:
מפרשים
גר"א
בפרק הזה מבאר הכ"ב אותיות ופרטן:
שלש אמות אמ"ש הן ג' מים רוח אש והן ג' ספרים הנ"ל שמתלבשים בידים ולשון כנ"ל. וז"ש יסודן כף זכות שהוא יד ימין וכף חובה שהוא יד שמאל ולשון חק מכריע בינתים הוא הלשון והוא כמו מאזנים ששני כפות תלוין והלשון באמצע וע"ש כך נקרא כפות:
ולשון חק מכריע בינתים. הוא הדבר בשוה ואינו לא יותר ולא מעט כמו ואכלו את חוקם כו' הטריפני לחם חוקי, והן יסוד שמהן מתפשטין לכל העולמות הכל בסוד ג' קוין חד"ר, ופרטן של אמ"ש בכל הדברים יתבאר לקמן פ"ג:
מ' דוממת. שהיא מן השפה ואין בה תנועת הלשון והקול וכן הדבור הוא בנחת בפרט בלי קול וכן מדת החסד סובל הכל ושותק וכן הם המים שבמקומם נחים:
ש' שורקת. שהיא מהלשון בשינים והיא שורקת יותר מכל האותיות וכן הקול וכן מדה"ד שצועקת וכן האש שאינה נחה אפי' רגע, וכן שורפת כל דבר:
א' אויר רוח. שהיא בפתיחת הגרון ברוח לבד בלא לשון והוא כנגד הרוח וכן הוא מדה"ר:
פרי יצחק
שלש אמות אמ"ש יסודן. ר"ל כי אותיות אמ"ש מכ"ב אותיות הם בג' ספירות הראשונות שהם יסודות אל ז' ספירות תחתונות והם אם לכל האותיות שבז' ספירות התחתונות מלשון כי אם לבינה תקרא כמ"ש במשנה ב' פרק א' ע"ש וג' אותיות אמ"ש הם יסוד אויר מים אש הנשרש בכח הג' הראשונות כי חכמה הוא כח המים קו החסד ובינה הוא כח האש קו הגבורה ודעת המכריע ביניהם הוא כח אויר רוח שיש בו ליחות מים וחמימות אש כנודע והוא קו הרחמים הת"ת עמודא דאמצעיתא המכריע ביניהם רחמים אותיות רח ומים ר"ח גי' יצחק גבורה מים חסד כף זכות וכף חובה זכות היא חכמה קו החסד חובה הוא בינה קו הגבורה והחסד רוצה לזכות הבריות והגבורה רוצה לחייבם והמה כמו ב' כפות המאזנים שזה מושך אליו וזה מושך אליו אבל עמודא דאמצעיתא ת"ת שהוא רחמים מעורב עם חסד ודין הוא מכריע ביניהם לפעמים עושה חסד אף עם רשעים ולפעמים עושה דין אף עם הצדיקים וזהו ולשון חק מכריע בינתים ר"ל לשון מאזנים מכריע בינתים בין ב' הכפות להיות שניהם מכוונים באמת ועמודא דאמציעתא ת"ת נקרא בשם ולשון חק בסוד כי חוק לישראל וכל קו האמצעי נקרא בשם לשון על שם לשון הפה המכריע בין החיך והגרון שהם סוד חכמה ובינה ודעת המכריע בינתים כנודע זה מע"ח וכל חוק ומשפט כולה יצאו על פי הלשון כי מצד הזכות החיים ומצד החובה המות והמות והחיים ביד הלשון כי מרפא לשון עץ חיים:
מ' דוממת. היא חכמת שהוא קו החסד יסוד המים וצד טבע החסד שהיא שוקטת ומנהיג בנחת לבריותיו ושי"ן שהוא בבינה קול הגבורה יסוד אש אש הגבורה היא שורקת משמעת קול צעקה בעולם לעשות בהם דין ומשפט, ולשון שורקת הוא מלשון שרקו ויחרקו שן, כי אות מ"ם שהיא מן אותיות בומ"ף היוצא מן השפתים היא דוממת בלא קול אם יסגור פיו והשפתים ידובקו אין צריך רק עיקר לפתוח שפתיו לאות מ"ם אבל שי"ן שהיא מאותיות ז"ס שר"ץ היוצא מן השינים היא שורקת משמעת קול יציאת השינים ואין צריך לפתוח שפתים כולי האי כמו באותיות מ"ם ונאמרת היא אפילו בסגירת שפתים מעט ולכן אמר לשון שורקת מלשון שרקו ויחרקו שן כי עיקר אות שי"ן יוצא מן השינים:
א' אויר רוח. סוד הדעת בינתים שהוא מכריע בינתים כי הוא מאותיות אחה"ע היוצא מן הגרון שאין צריך דוקא לשפתיו ולשינים אלא עיקר הוא מהגרון: