ספר חסידים/ג
ג. זכר צדיק לברכה, זכר צדיקו של עולם לברכה, בכל פעם ופעם שאנו מזכירים את יי' הנכבד והנורא, חייבים אנו לברכו בלשון הקודש, יתברך שמו. וחסירי הדעת יבינו משל זה לאדם אשר בנו הלך לדרך מרחקים או אוהבו, כאשר מזכירו הוא אומר בני לשלום יפקד, היום הזה יהיה טוב עליו. ומה אדם שמת אומר מנוחתו כבוד, הקב"ה שהוא חי וקיים יתברך שמו של יוצרנו, על אחת כמה וכמה שיש לברכו על הזכרת שמו שהוא חי וקיים, יתברך שמו הנכבד. ועל זה אמרו כל השומע הזכרה מפי חבירו צריך לנדותו. ואם לא נדהו הוא עצמו בנידוי.