ספר הפליאה/שכד
ד"ה ועתה נקח סדר וכל אחד יענה[עריכה]
ועתה נקח סדר וכל אחד יענה חלקו. ואומר מה שאמר אבי ז"ל. ואם אין הדבר כן או יש שום גימגום הנה השם עלינו, הנה משה עלינו, הנה שלמה עלינו, וישיבו בה בהכרח כי לא יניחנו בלא תשובה, ואל תאמר כי רוח אחרת יש עמי כי זה תדע בלי ספק שאני זקינך ואתה בן בני וידעתי שאביך למד תורה ממני וכל ידיעתו וכחו ממני ואם אביך כך אתה לכ"ש ואף כי אני בנך. ודע והבן כי בסוף העולם ותחלת השמיטה הכל יחזרו להודות להשם יתברך וכולם שוים לענין יחוד השם. ולכך אין להבדיל בפירות שביעית אבל הם מותרים וזהו ובשנה השביעית יהיה קודש, ונתעוררו חז"ל לומר בהווייתן יהיו ר"ל בכל מקום שהם עומדים הם בקדושתן ושאין אומה ולשון מחלל אז רק הכל מודים שהוא אחד ושמו אחד, ומה ששאר קדשים מתחללים בפרוטה ואפי' שהם שווים אלף אלפים הכוונה הוא שהפרוטה רומז בעטרה ומכניסה בפנים אפי' שהקדשים יוצאים בחוץ להחיות העולם ישראל וע' אומות, וזהו שצריך לומר זה תחת זה זה חלוף זה, שאם לא יאמר כן הן בקדושתן עומדים, אלא שצריך להוציא הדבר בפועל שכן הדבר בפועל למעלה שולחין הקדשים להוצאה והפרוטה מקדשם כן אתה צריך לקדש הפרוטה ולהוציא הקדשים אם תרצה להוציאם ולאו דווקא פרוטה אלא כל דבר מ"מ צריך להכניס אחד ולהוציא א', ובמקומו אומר די והם הלכות קדשים וסדרם. אך הטהרות הם אסורים לע"ה כי זה פוסק הטהרה ומונע אותו. והבא ליטמא פותחין לו ואין מונעין לו כי במדה שאדם מודד מודדין לו טומאה בטומאה טהרה בטהרה ואם באת להאכילו טהרות והוא טמא ראה מה אתה עושה שהקב"ה מדד לו להתפרנס אחר שיוציא הפרנסה בחוץ ואתה מטמא הטהרות היפך רצון השם וע"כ אין מאכילין אותו. וזהו ששנינו אין מוסרין ואין מאכילין טהרות לע"ה כי אינו מתפרנס אלא מן ההוצאה. ואומר לך כלל אחד שהארץ היא העטרה ואינו מתקדשת אלא מן המים העליונים הם מי חסד ואז היא קדושה טהורה ונקיה וכשרה. ואם באו ונכנסו כוחות הטומאה טמאו השפע אבל כל זמן שלא ירדו על הארץ היא יבשה ואם נכנסו החיצונית אין שפע לטומאה, ודע והבן שכשם שהמים העליונים באים בארץ בכוונה וברצון לקדשה ולהכשירה מכל פגע רע וזה שנחסר הו' של כי יותן מים לומר מה יתן הוא בכוונה להכשירה כי זה אוהב הבעל הוא הת"ת כענין כולך יפה רעייתי ומום אין בך אף יותן שניחא ליה לת"ת כי באים אליה מים גם מן הפח"ד והם עכורים ולא ניחא ליה כי מומה עמה ולא הוכשרו, ואי ניחא ליה כגון שהם מכשירים ואין מניחים שם שום מום קרינן ביה יתן וא"כ יתן ויותן שווים להכשיר את הארץ וענין שאר משקים חוץ מן המים במקומו אומר די בע"ה, מ"מ לענין יתן ויותן אין להקשות מאשה שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר התנור התנור טמא שהמשקה מטמא לרצון ושלא לרצון דהתם לא קתני שהמשקה מכשיר בין לרצון בין שלא לרצון אלא אמר מטמא משמע שאשה נגעה בטומאה וחלב האשה משקה והוי כמשקה הנוגע בה. שכל משקה שנגע בטמא נטמא והמשקה היוצא מן הטמא כמשקה הנוגע בו, הלא תראה כוחות החיצוניות המסבבין את היסוד משקה היוצא מהם טמא וכן כל הזרעים כשבא עליהם משקה הוכשרו לקבל טומאה ולכן אין לוקחין מעם הארץ לח רק יבש, ובעבור שטומאת נדה הוא טומאה חמורה מע"ה ובגדיו מדרס לנדה שאינו נזהר ע"כ בגדיו חמורים ממנו ובגדיו מדרס לפרושים כי זה טמא וזה טהור ומטמאו. ומ"ש בעל הברייתא אם ידוע שיאכיל אותו זקנו שהוא ע"ה טהרות בגדיו של תינוק מדרס לפרושים הדין נותן שהמאכיל טהרות לטמא גם הוא טמא ומה שלא חשש כשנתארח אצל זקנו הכי הוא מדקתני אסור ובגדיו מדרס אם ידוע שהאכילו מכלל דלענין דין קתני והכי קתני, ההולך אצל אבי אמו מונעו מללכת ואם הלך לא נענש בשמא האכילו אבל אם ידע שהאכילו נענש ובגדיו מדרס לפרושים אע"פ שאין חשש מדרס נדה, ומה שאמרתי לך א"ת אין משיבין את הארי אחר מותו ואמרתי לך הנה אתה הארי ותשיב לי על מה שאמרתי לך הכי אמרתי לך בעל התוספתא לא יקרא ארי שלא אמר הוא מצד עצמו. ומי שאמרה אותה תחלה הוא ארי אבל זה אינו ארי ואם היה לפני אפשר שלא היה משיב לגמרי וראייתי ממך שאמרת בראשית ברא אלהים ושאלתי אותך שאתה בחיים ואלו היית אתה בעל המימרא היית נקרא ארי והיית משיב לי אבל כאשר קנית כן מכרת הלא תראה שכן הוא שלא תוכל לענות לי. וראה איך הדבר באמת שהכתר האציל הבראשית בכח עלת העלת ואותיותיו הביטו בימינו ולקח הכ' של כתר י', והת' של כתר ש', והר' של כתר ק', ובין הכל אלף ול' הוא אל עליון, ולקח אותיות י' ש' ק' שהם פניו וזהו ועל פיך ישק כל עמי, והכתר נתן כח וממשלה והאציל את בראשית עם תשעה אלהים ותשעה הויות וך"ב אותיות התורה כלי אומנתו, וכשעלה הכתר עם אותיות יש"ק שלקח עולה תשעה אלהי"ם ותשעה הויו"ת וך"ב אותיות התורה כלי אומנתו וממנו נרשמה התורה וע"כ נקראת תורה רשומה, וראיה ושטר חתום בידי שכן אלף ול' תעלה הכתר עם אותיות יש"ק שלקח לפניו עולה ט' אלהים וט' הויות וכ"ב אותיות, הנה נתעבר בראשית עם ט' אלהים וט' הויות וכ"ב אותיות, א"ל מי מוליד המעובר או מי שאינו מעובר, א"ל בני המעובר, א"ל חייך מי המעובר בראשית או אלהים, א"ל בני בראשית, א"ל א"כ דע לך באמת שבראשית האציל אלהים ועם שמונה הויות ושמונה אלהים וח' ספירות וח' צינורות שכולם נקראים יהו"ה וכולם נקראים אלהים, וראיה ושטר חתום בידי שכן הוא שהרי בראשית עולה שמנה הוי'ה וח' אלהים ושמנ"ה ושמנ"ה שהם ספירות וצינורות כי עם בראשית הוא ט' הויות וט' אלהים וכ"ב אותיות וכך האצילו הכתר והוא האציל ח' ועם בראשית עצמו הוא ט', ועתה ראה באמת שבראשית האציל אלהים, ואני יודע שהיה לך תשובה להשיב לי והתשובה הוא שא"כ שאלהים ברא בראשית יאמר אלקים ברא בראשית ודע כי היינו הך ואין הפרש דא"כ שיש הפרש בימי תלמי המלך שהעתיקו תורתינו הקדושה בלשון יון למה כתבו אלהים ברא בראשית ויצא ההיפך והעדות הזה מפיהם אלא היינו הך, ועדיין אני יודע שיש לך כח להשיב לי ולומר במקום סכנה העדות הזה אינו דבר כי אין עדות הזאת לישראל רק להאומות וחותם מעשה בראשית ומעשה מרכבה לא ניתן להם וא"כ מהם אינו ראייה, דע לך ר' שתשובתו חזקה מתשובתך שבראשית ואלהים ב' ספירות אע"פ שהדין היה לכתוב אלהים ברא בראשית כקושייתי אפ"ה אמר בראשית ברא אלהים ושמענו שני עניינים שאלהים ברא בראשית ושמענו שהספירות עולות ויורדות ואם היה כותב אלהים ברא בראשית לא הייתי יודע שהספירות עולות ויורדות, ואם יעלה בדעתך לומר אין הכי נמי שהאמת הוא כך שאלהים ברא בראשית ונכתב אלהים אחר בראשית שנלמוד תרתי ומי שאמר בראשית ברא אלהים טעות הוא בידם א"כ חייך ר' ואשאלך והודיעני המעובר מוליד את שאינו מעובר או אינו מעובר מוליד המעובר ע"כ המעובר מוליד, והנה בראשית הוא מעובר ומוליד את האלהים וראייה חזקה וברורה שעליה אין לדבר שהאמת הוא כך שהכתר האציל ט' הויות וט' אלהים שהם ט' עולמות שיהו"ה אלהים הוא עולם מלא, וכן האציל עם בראשית ובראשית האציל ג"כ ח' הויות וח' אלהים ועמו ט' שהם י"ח עולמות ועל שנאצלו פעמים מן הכת"ר ומן בראשית והיה אצילתם בכלל ע"כ נכתבו בתורה בפ' בראשית י"ח פעמים יהו"ה אלהים אשרי מי שזוכה בי"ח עולמות הללו, ומה ששאלתי לקב"ה על ענין המרכבה הכוונה הוא כך אם יבא האדם לשבש שכלו ולמצוא היתירות בכי האי גוונא יתלה הדברים בחסרון ידיעתו כי הוא אמ"ת ותורתו אמ"ת, וחכמינו ז"ל אמת ודבריהם אמת כולם היו במעמד הר סיני, ודע באמת שכל הענפים וכל הפירות שבפרד"ס עולין מאילן אחד ומין אח"ד ואין שם מין שלא במינו ומה שנראה דברים הפכיים כעין מות וחיים חלילה וחלילה שיש שם שום שינוי אלא הכל כפי המקבלים והכל תלוי בהסתלקות עלת העלות ממדותיו, אך הכלאים כלפי מעלה היא פנימים וחיצונים שהמכניס טומאה בהיכל יהו"ה הוא ההרכבה מין שלא במינו וזהו שני מיני אילנות הואיל וטעמם אין שוה בפה ובלשון ובמראות הוי כלאים מ"מ בהיות מראיתם שוה אלא שזה מר וזה מתוק או זה מתוק וזה חמוץ מין אחד קרינן בהו ושרינן להרכיבם, ומה שאמרתי למה לא גדרו גדר חזק ולגזור מין במינו שלא להרכיב אטו מין שלא במינו אין הדין נותן שא"כ מונעים השפע היורד מחס"ד ופחד אל הת"ת שמשניהם הורכב ונאצל ונקרא שמים אש ומים ושניהם נותנים לו כח ואם זה יבא לאסור שלא להרכיב מין במינו הנה מנע השפע מלרדת ומלתת כח, ואני יודע שיש לך קושיא חזקה בזה והלואי שתוכל להחלישה והקושיא דא"כ שמניעת השפע הוא במניעת ההרכבה. מכלל שההרכבה מעורר ומרבה השפע א"כ למה לא חייבו התורה מצות עשה להרכיב מין במינו כעשיית שאר המצות המעוררים והדין עמך בקושייתך, אבל אני יודע שאתה רעב ללחם ואין פת בסלך ולא תוכל להחליש הקושיא אבל אני אחלישנה כמים ואתיכנה כדונג. ודע שכל המצות הם מעוררות להוריד הברכה מבריכה העליונה לכל העשר וראיה שאין מצוה בלא ברכה אבל הרכבה מין במינו פעמים משפיעים ופעמים אין משפיעים ולעולם הת"ת הוא מבורך ממוח העליון דרך החוט היורד בשדרה וכיון שכן הוא הדבר לכן לא חייבוהו ולא אסרוהו רק הניחו הדבר ברשות, ומה שאמרתי על משה רבינו למה לא שאל על מה גדרו גדר בכולם ובזה. לא גדרו שלא להרכיב מין במינו הוא משיב באמת כאשר אמרתי כי נאמר לו האמת וידע והשיג א"כ במה היה שואל, אך הדברים שהיו גורמים חברותה כעין חלב ודם וכיוצא בהם עשו גדר גדול ומפי הב"ה, הלא תראה שגם בהרכבה מין שלא במינו גזרו גזירות הלא תראה שר"מ אוסר אפי' כלב וכלב רק שזה גדול וזה קטן כי הבין והשיג ולא רצה להכניס בספק וחז"ל חלקו עליו מצד שנתברר להם ששניהם כלב ואין ספק בדבר כי אם היה ספק לא היו מתירין, ומה שאמר שהמע"ה גן נעול אמרו בזמן שהוא נעול במסגרת ומפתח אשר אינה נפתחת לעולם ואימתי בזמן שהיא כלה וכלולה מאהיה ראשון שהוא כתר וזהו שא' גן נעול אחותי כלה וראה שהאמת הוא כך שהרי נעו"ל במ"ק הוא אהיה, ואל תאמר בזמן שנכנס אדם הראשון כלולה היתה והקב"ה נתן לו מפתח נפתח ונכנס לנסותו ולא עמד והמפתח שנתן לו הוא שאמר לו ה'. ושמע אדם שהוא נהגה בד' אותיות אחרים והם אדנ"י אז אמר אדם ב' רשויות יש כאן. ראית פחיתות ונבזות של ע"ה, ועוד תרצה לדעת מה מעלה לקח אדנ"י כשנתחבר עם יהו"ה ששב להיות אדם שכן שניהם עולים אד"ם אד"ם. ואחד יתר לומר שפעמים שבים שניהם לאד"ם א' שנאמר ויקרא את שמם אד"ם. ונקראים יהו"ה אלהים, א"ל בני הוי"ה רחמים ואלהים דין, א"ל ר' עד כאן ולא יותר, א"ל בני לך נאה עד ישקיף ויראה ה' ויחננו וישוב הבן לאב ואב לבן, א"ל ר' ומי אינו רוצה בזה הלא איני רשאי לדבר בפניך בלא רשות מ"מ אם רצונך לא אדבר יותר, א"ל בני אני מחלה את פני הש"י רק להאריך ימיך ושנותיך ומי יתן והיית גדול כמשה רבינו. מ"מ בני, הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו אלא שאין זמן ואני אמתין עד בוא הזמן ואף כי אמרת שאתה זקני ואבי בנך כדעתך ידעתי גם אני, מ"מ הנראה בני אתה, ואני קודם בהשתדלות ללמוד יותר ממך ואשתדל בבוא הזמן ואפשר הקב"ה לא יניח אבות הנראים שלא יעלו על בנים הנראים בלימוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה ואף כי אתה אב ואינך נראה אלא בן מ"מ כל דבריך סיני ודברי אלהים חיים הם. ומה שידעת בשמות האלו שהם יהו"ה אלהים אמור ואקשיב ואבין ותשא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו, א"ל ר' קנאת סופרים תרבה חכמה כ"ש שאני כלי מוכן לקבל שכל אלו הידיעות ומה שתשמע עתה מפי כבר עברו עלי וכד מדכרי לי מדכר ומוכן אני לקבל יותר ממך מכל מקום לכשיבקע הנוד והקשב. כי אלו שני שמות מורים עניינים גדולים ונוראים. ואשאלך ואם ידעת דבר אחרי ששם אהי"ה הוא שם המורה י"ב הויות כשם הויה ולמה יהגה זה באותיותיו וזה באותיות אדנ"י התוכל להראות לי מעשה בראשית מזה השם שהוא יהו"ה ואיך הבין משה רבינו ע"ה מזה השם שנאמר לו קודם אהי"ה אשר אהי"ה איך הבין מעשה בראשית ועל ההבנה הזאת א"ל קב"ה בכל ביתי נאמן הוא, א"ל בני לא אוכל, א"ל ר' א"כ הקשב ושמע ותבין מעשה בראשית. ודע כי מלת בראשית מורה על הדבר הנקרא ראשית החפץ שבו נבראו כל המחודשים כולם והוא שם אהיה שראשית רומז על שם אהיה שבשם אהיה נתחדשו כל המחודשים כולם כי שם יהו"ה קדמון בקדמותו ושם אהיה שני להויה ואיך הוא שני להוי"ה כי כאשר תקח ראשית פעולתו של הויה תמצא הויה ראשון ואהיה שני ואיך הוא ראשית פעולתו כזה, י' י"ה יה"ו יהו"ה ראה עתה הב' אותיות ראשונות שהם י' י"ה הם יה"י והוא הוי"ה שכן במעשה בראשית אמר יהי כן ויהי כן וכל הבריאה במלת יה"י, ואחריו שהוא יה"י יבא יה"ו שהוא אהיה וא"כ הוי"ה קדמה לאהיה והנה שם הויה קדמון ושם אהיה ראשית החפץ וזהו מלת בראשית שהב' של בראשית הוא בפני עצמה וראשית בפ"ע וע"כ הב' גדולה שהוא קדומה לראשית שהב' רומז להוי"ה וראשית בשם אהי"ה הרי הב' גדולה לעדות שהוא קדמון וראשית שני, והנה הוי"ה קדמון ואהיה שני והשני נמלך מהקדמון כענין ואהיה אצלו אמון, וכענין ה' קנני ראשית דרכו הכוונה הוי"ה שהוא ב בראשית קנני ראשית דרכו כלומר אותו שם אהיה להיות ראשית דרכו ולכן שם הויה אינו נהגה באותיותיו ושם אהיה נהגה באותיות כי זה קדמון וזה שני, ועל שמלת יה"ו עולה אהי"ה ע"כ אמר ואהיה אצלו אמון כלומר עד הו' הוא אהי"ה כזה אבגדה"ו וע"כ נתוסף הו' בשם אהי"ה ואמר ואהיה וגם מלת דרכו ר"ל אהי"ה בתוך כ"ו דר, וכשאמר הקב"ה למשה אהי"ה אשר אהי"ה אמר לו סוד בראשית וזהו שאמר בכל ביתי נאמן הוא שהוא בי"ת בראשית ור"ל בית"י שהוא בי"ת בראשית והוא קדמון ומעיד על ראשית שהוא אהיה והוא ראשית כל המציאות נאמן הוא וע"ז נאמר אני אעביר כל טובי על פניך זהו ואהיה אצלו אמון שעל שם אהיה אמר כל טובי כי זה השם נמסר למשה, וזה לך העד שאמר לא תוכל לראות פני ולשון פני הוא קדימות וכך הוא הכוונה אהיה בתוך טובי שטובי קדמון שכן טובי בגימ' ואהיה ואמר למשה אני אעביר כל טובי על פניך ולא תוכל לראות את פני שהוא טובי והוא הקדמון, ועל כן אמר בכל מעשה בראשית כי טוב ועל שאמר פני שהוא לשון קדמות כמ"ש וזאת לפנים בישראל ומה שאמר ברא ולא אמר יצר בדברים שנגמרה מלאכתן אמר יצירה ובדברים שלא נגמרה מלאכתן אמר בריאה וזהו יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל: