ספר הפליאה/רפג
ד"ה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם[עריכה]
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. וראה עתה והבן כי אחר שהשלים המעשה באלה השלים לך סדר הענינים איך היו כענין שתשמע אלה רומז לזרועות עולם, ותולדת השמים הוא הת"ת, והארץ הוא העטרה כל תולדתיהם מאלה, אלא שהשמים מפחד שיצחק הוליד את יעקב, והעטרה מכח הת"ת ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה בה' בראם ר"ל הפחד נאחז מה' הוא הבינה והחסד נאחז מי' הוא החכמה, וכן הדבר בד"ו פרצופים הת"ת מן הי' והעטרה מן הה' זהו יצר טוב ויצר הרע וזהו בהבראם אלא שנעלם הה' ביום עשות הוא הת"ת הנקרא ביום שתולדות השמים והארץ נקראים גם הזרועות ובאים ביום כי הקב"ה רצה לברוא את העולם בחסד ולא היה העולם מתקיים כי היה היצר לכן לא היה בחסד, רצה להבראות בדין לא היה מתקיים כי מי יכבה האש הגדולה שיתף זה עם זה זהו ביום וכתיב אחריו ה' אלהים שהם הזרועות והשפעתם ביום, ואמר ארץ ושמים שהם הד"ו פרצופים ולעולם ארץ בה' ושמים בי' כי בי"ה ה' צור עולמים עוה"ז היא העטרה עוה"ב היא היסוד והנה זה בה' וזה בי'. א"ל בטוח אני שתצטרך למודעי, א"ל בטוח אני שתאלם ותשתוק כאבן דומם, א"ל ר' נראה דבר מי יקום. אלה אמרת לי שהוא מורה דין ואינו כן חדא שלש אותיות אלה מורה רחמים א' בכתר ל' בת"ת ה' בעטרה. ואין בעולם כמוהו, ועוד נקוד בשש נקודות הנה הבנין בשלימות שגם העטרה כלולה ואם תעלם בחשבון הוא עולה ל"ו זהו זה ה' קוינו ל"ו. א"ל בני אומר לך קושט דברי אמת כי ישראל העלהו במ"ק והוציא הפחד מכלל העשר ספירות ונשאר ט', תמלא אלף למ"ד ה"ה ועולה קצ"ה ולקחו לעצמו הקצה האחרון מדה האחרונה, החליפה בא"ת ב"ש ומצאו תכ"ץ והנה הת' בגבורה והכ' ברפה והצ' בבינה שורש הדין, והם בחרו בגבורה והניחו כל דבר ותפשו אלה אלהיך ישראל, ואע"פ שמלת אלה רומז לכאן ולכאן מרדו באותיות הנראים ורדפו אחר הקושי והרעה וא"כ אלה הוא מלשון ליאות וזהו שנקראה לאה באותיות אלה ואם תהפכהו הוא אהל וכבודה בת מלך פנימה והנה אשה באוהל. א"ל תולדות מלא בב' ווי"ן ות' הראשון בדגש והשני ברפה מה הם השינוים האלה, א"ל בני אחר שאתה מפצירני אומר לך הכוונה תולדות אלה שהם הזרועות הם השמים והארץ חכמה ובינה ונתמלא בב' ווי"ן הנמשכים אחר הזרועות וה' דגושה ות' רפה לומר לך שהקשה והרפה מהשמים וארץ בכח, ואמר השמים בה' והארץ בו' והנה נאחז הבן באם והבת באב ואחר זה בה' בראם הד"ו פרצופים, א"ל ולמה ה' בהבראם ה' קטן, א"ל להרמיז בקטנה, א"ל מבראשית עד הנה לא הזכיר ה' ומהו הענין זה בכל מקום שאמר ויאמר אלהים יאמר ויאמר ה' אלהים ולא נצטרך לעדות זה, א"ל בני שיתף בזה הרחמים בדין ואינו מזכירו בעולם חסר כי יהו"ה אלהים מלא, ומלא בחסר אין הדין נותן שיזכר, ואחר שהשלים הבנין הזכיר השם מלא על עולם מלא כי יהוה מורה על השלמת הבנין. א"ל ר' חייך איך הדבר, א"ל י' קוצו לכתר וגוף הי' בחכמה הה' בבינה הו' בו' קצות ה' אחרונה הוא העטרה והנה נשלם הבנין. ועוד הי' לי' ספירות ב' ההין ה' כנגד ה', והו' בנתיים רמז לקצוות ששה. ועוד יוד הא ואו הא הרי כאן עשר אותיות ועתה אחר שבא חיים לעולם נחיה ולא נמות. ושמע בני דברי אלהים חיים ואספר לך דברים גדולים ונוראים אשר הורידם משה רבינו ע"ה לקדש עם קדוש כענין קדושים תהיו כי קדוש אני וקבלו ואמרו נעשה ונשמע, וכשבאו לארץ אז נתן להם השם כל טוב. ולא סבלו עול תורה והמצות וישמן ישורן ויבעט ובעטו בהקב"ה בעיטה אחר בעיטה והוציאם מן הארץ מדה כנגד מדה וכשיצאו מן הארץ הטהורה והנקיה לא שמו בדעתם לומר נשוב בתשובה ונטהר במים נקיים וטהורים הוי כל צמא לכו למים אבל הוסיפו חטאת על חטאת וזדון על זדון וזה אני נשבע לך כי נתחייבתי לשבע לך בזה כי תשובתם וודויים הוא טיול ושחוק מי הוא הגורם פריקת עול התורה והמצוות וי ואוי להם אנשי הקודש אשר נטמאתם בחוקות הגוים והלכתם והנחתם מחוקותי בוכה אני עליכם וחס אני על בניכם כי טמא טמא יקרא. ואתם על עצמכם ועל נפשותיכם לא חסתם. והלואי שהיה הרעה על עצמכם לבד אבל אתם גורמים רעה על השכנים ועל הדרים ועל המתחברים ועל המדברים עמכם. ומי יתן והיה כרם ה' צבאות בלי קוצים שיהיו נשרפים הקוצים והגפנים נשארים נקיים. אבל האש נכנס בקוצים והגפנים נשרפים תחלה יכרת השם את זה הגורם להאבד הגפן מן הכרם, ואני בני ראיתי את כל אלה ושבתי בתשובה שלימה לפני השם כאשר אגיד לך לפנים עיקרת התשובה והשם קבלני ועזרני ושלח לי שכל חדש ונפש חדשה והוריד מלאכים והראה לי אלהותו כי אין איש שם על לב ונמצאתי לפניו כאיש נאמן באלהיו וגלה לי מסתריו וסתרי שמותיו ואז נסתלקתי מן העוה"ז הגשמי והנה אכלתי פת במלח ומעט מן המעט לטרא פת מערב שבת לערב שבת ונפשי מתקיימת ונסבלתי בגופי יותר בתענוג מאוכלי פסיונים, וגם אני היה קשה לי ע"ז מבראשית ועד הנה לא מצאתי יהוה ותמהתי והכרחתי לשאול לגדולים וקטנים ולא השיבו לי ובקשתי מהש"י כענין עמדו ואשמעה מה יצוה ה' ושלח לי מלאך אחד לובש לבוש מלאכות מדבר ואינו נראה והשבעתיו להראות אלי פשט צורת מלאך ולבש צורת אדם ובא מראיתו לבן כשלג, והנה שמע דבריו ולא תפסיק את דברי, י' רומז לחכמת אלהים והה' הראשון רומז לבינה חברם והוא שם י"ה הנקרא י"ה והוא הזיווג הא' איש ואשה אב ואם, נשאר חצי השם והוא ו"ה שם לזרועות עולם והם בן ובת ונעשו זיווג שני, וכאשר תפריד הו' מן הה' הו' רומז בת"ת וה' לשכינת עוזו והנה הת"ת בן והעטרה בת, וראה הבנים האצילו בנים אחרים וכולם מאדם אחד הוא ראש האדם עיקר הגוף: