ספר הפליאה/רפב
ד"ה וראה והבן שכל מדה גורמת שביתה[עריכה]
וראה והבן שכל מדה גורמת שביתה לאשר לפניה כי אחר שהאצילה שבתה השניה לראשונה וג' לשניה וכן כולם עד יום השביעי שהוא שבת, א"ל ר' איך הוא הדבר שהשניה גורמת שביתה לראשונה, א"ל בהשלימה הראשונה פעולתה שנימנית עליה להוציא מן הכח אל הפועל כשהוציא כח הגנוז לפועל שבתה, ואין אחרי פעולת הו' ימים אלו פעולה שלא היתה גנוזה בהם ועומדת בכח מן היום הא' עד בא זמן להתגלות לעולם בפועל, וזהו שארז"ל ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה כי הכל נגזר מו' ימי בראשית זהו שכתוב אתה עשית את השמים ואת הארץ לא יפלא ממך דבר, ר"ל כי מעת עשיית השמים והארץ לא יפלא ממך דבר ובבוא הדבר אינה רק גילוי ממה שהיה, זהו אשר ברא אלהים לעשות כלומר השלמת הבנין לעשות פרי בבוא זמנו להתגלות בפועל לפי שאין כל חדש תחת השמש רק שפע הברכות הבא מן מקור חיים ומן המעיין המברך את כל הספירות בכל זמן ובכל רגע, שאלו היה פוסק לא היה העולם מתקיים זהו ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וטובו הוא משך הברכות שהוא מדת טובו הבא מאין סוף באין הפסק. א"ל אחר שנאמר ב' פעמים עשה עשה נאמר חד למה שעשה בפועל וחד למה שעתיד לצאת בפועל בבא זמנו ומלת לעשות גם הוא מיותר, א"ל בני אמת אמרת עשה עשה לעשות כתיב חד למה שעשה בפועל וחד למה שהוא בכח לצאת בבא זמנו אל הפועל לעשות שביתה באלף הז'. וראה והבן שביום ב' נאצלה הפחד וביום ה' נאצל ההוד ושניהם דין ולכן מתענין בב' וה' מ"מ אין להתחיל את התענית מיום ה' כי מגדלו בדין ומחזיקו כפי מדתו לפיכך מתחילין בשני כפי סדר האצילות: