לדלג לתוכן

ספר הפליאה/של

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד"ה לא תחמוד ומיד הבינו

[עריכה]

לא תחמוד ומיד הבינו מי שיש גזילה בידו חייב להשיב משום לא תחמוד שאם לא השיב נראה שהמניעה מצד חמידה ואם יכנוס בחמידה ראה שעבר על אנכי ה' אלהיך שהרי גזל וחמד מן האילן הוא שנאמר לא תחמוד בית רעך ולא אשת רעך שאתה דוגמא העליונה ואתה מוזהר, וראה שמדת הגזל קשה שעל ידה נחתם גזר דין במבול כי הוא נוגע בקול ראשון וראה עשה מלא תעשה. וגם מלא תרצח הבינו עשה. ובכלל לא תחמוד נכלל הגזל כענין שנאמר וחמדו שדות וגזלו. ושלא להשיג גבול. ולא לעשוק בממון חבירו ולא להתאוות. ונרמזו בלא תחמוד דיני נחלות כמשפט הכתוב, ובכללו לידון מפתה בחמשים שקל כסף ושישא אנס את אנוסתו ויפת תואר לעשות כמשפט הכתוב דכתיב וראית בשביה הרי כאן מ"ע של מפתה ואונס ומוציא שם רע ויפת תואר. ומכלל הדינין האלו לשמור בית הבחירה. ומצות עשה לשבת עם אשתו כל ימיו ושלא יסע בלי רצונה ופיוסה. לא תחמוד אשת רעך והחמידה הוא חמדת הלב והוא שלא יחמוד בלבך. ולא יאכל השכיר בשעת מלאכה מהמובחר שהוא עושה שנאמר וחרמש לא תניף ולא ליתן לכליו. ונרמז במלת רעך שלא יגרש אותה לעולם כמו שמפורש במלאכי כי שנא שלח, ואומר בגדה אשת מרעה כן בגדתם בי ובכללו אונס שלא לגרש אנוסתו: