ספר הפליאה/עה
ד"ה אמר לו רבי אמור כאן מעט ושם הרבה
[עריכה]א"ל ר' אמור כאן מעט ושם הרבה, א"ל מה אומר, א"ל למה להניח. א"ל להניח ברכה אל ביתך. ובשל ראש על מצות כי מן הראש מורידים הברכה בבית, א"ל ואם שח, א"ל מברך על של ראש להניח, ועל מצות. א"ל הנה של ראש להניח א"ל הכי כוונת הענין אתה הראש הפסקת הצינור מלהניח אשר צויתני להניח ברכה אל הבית ותתקן. ותמיד תמשמש בשל יד תחלה ואח"כ בשל ראש כי אם לא יעלה דרך הסולם יפול ויהרוס. והמשמוש הוא שלא יזוזו ממקומו כי אין הדבר נכון ולא תישן בהם הן יבא לידי נפיחה. וראה והבן קדושתן, ואחר הנחתן תמשמש ותברך שכן אמר רב אשי כל אימת דממשמש בה מברכי, ובענין שינה יש בהם כמה חלוקי דינים. כשהם בראשו יוכל לישן שינת עראי כי שינת עראי אין בהם לא חשש נפיחות ולא היסח הדעת. אבל לא קבע כי יש לחוש לשניהם. וכשהם בידו לא קבע ולא עראי פן יפלו לארץ מקום דריסת רגלים. ויש חילול בקדשים וכשמניחם אצל מראשותיו פורס סודר עליהם כי מכבד הקדשים וישן אצלם בין שינת קבע בין עראי, ואם תכנס לבית הכסא תחלצם ותניחם חוץ לד' אמות או כרוך ותנם בכלי תוך כלי. א"ל ר' והלא מכוסים בעור, א"ל יש בעור שם שדי ש' בראש וד"י ביד. ואח"כ תלך לבית הכנסת ובלכתך מהר פעמיך שכן כתיב בבית אלהים נהלך ברגש ובהלוך בתי כנסיות ובתי מדרשות מעורר הלוך רחמים מסבה לסבה. א"ל א"כ ילך וישב וידום, א"ל מעלת ההולך מצד מעלת התפלה ומעלת תלמוד כי הם מעוררים את האהבה. ויבדוק מנעליו פן יהיו מטונפים וכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ואם יהיו מטונפים מה תועלת לו בתפלה. ובהכנסך לבית הכנסת תאמר מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. מ"ה במילואו מ"ם ה"ה מוליד מ"ה אחר ומנה מ"ה מ"ה היא הו' ומשך הו' כי מ"ה עולה אדם א"כ ב' ווין הנקראים יהו"ה ור"ל אתה מ"ה הוא ת"ת טובו אוהליך הוא יסוד ומלכות אהלי יעקב, ואמר יעקב כי בגלות מבקשים ממנה טובה אבל בגאולה משכנותיך ישראל שבמקום ישראל אין שטן ואין פגע רע, ועתה בקריאתך מה טובו אהליך בבואך לבית הכנסת תעורר הטובה ואחר הקריאה הזאת שבקשת להתברך מהטוב אמור ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשיך ביראתך והוא שאמר הטוב ומלת אשתחוה אריק וגם בקריאה זו תועיל ותשב במקומך, ואם יש לך טלית אחר תתעטף ותשהה מעט ולא תפתח פיך עד שתחשוב בלבך לפני מי אתה עומד ומי הוא השומע דבריך ואז תלבש אימה ופחד ותפתח פיך ואמור תפילתך על הסדר אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, ר"ל לעשות הלב היא כ"י לשמים היא ת"ת על מחשבתו זה הממעיט, אך המרבה הוא מכוין להוריד השפע מבריכה עליונה להשקות למעלה מן העשר ואח"כ לבו לשמים. ותתקן מלבושך שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. א"ל א"כ מי שמלבושיו קרועים לא יתפלל ואם אין בידו לתקנם מה יעשה. א"ל אין הבגדים הללו כמשמען רק הכוונה היא ככה מלבושי הלב הם מחשבות השכל וכשאדם רוצה לעמוד לפני אלהיו צריך לתקן מחשבות שכלו שגם ישראל רוחני אמור לו הכון לקראת אלהיך היא הבינה אתה הנקרא ישראל. והנה שלמטה מעורר להעשות למעלה. וכשאתה מתפלל אל תגביה קולך בתפלתך רק השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך שהתפלה והקול במקום א' זהו שפתיה נעות וקולה לא ישמע ולכן כל תיבה ותיבה תחתוך בשפתיך ולא תבלעם. שהתיבה רומזות בעליונים הם הסבות וכשתוליד חסרון בתיבה ולא תוציאה בשלימות כ"י עדותיך חסרון והוא שקר, כי אין חסרון ואף כי יש חסרון בהשפעתה גם זה רעה חולה שאתה מחסר השפע, וס"ת תפרידם זה מזה פן תכשל באמרך ספרו בגוים את כבודו, שא' של את נבלע והמ' של בגוים מתחבר בת' של את ונמצא ששב הא' למ' והוא גידוף ל' מת ח"ו, וכן שבחי ירושלים את, וכן וייראו העם את ה' תפרידם. א"ל ולמה ידביקם עד שיצטרך האדם להפרידם ושמא יכשל, א"ל מוכרחים הם כי התיבות מרמזות בספירות והספירות הם דבוקים דביקות עולם כענין נעוץ סופן בתחלתן והנה מוכרח להורות אל הדיבוק ואף כי דבוקים נפרדים בהשפעה הרי כאן פירוד ואין הדיבוק והפירוד מורה רק בזה. ולא תאריך בתפלתך יותר מן הצבור פן תחשב מגסי הרוח ואין הגאוה רק להשם יתברך שנאמר ה' מלך גאות לבש: