ספר הפיות הכחול/הראש הנורא
חלק מהספר ספר הפיות הכחול
תורגם על ידי עופר ולדמן בתאריך ה-27.09.2023.[1]
הראש הנורא[עריכה]
פעם לפני הרבה הרבה שנים היה מלך ולו בת יחידה. המלך רצה מאוד שיהיה לו בן, או לפחות נכד, שיירש את כסאו, אך נביא איתו התייעץ אמר לו שבנה של בתו יהרוג אותו. הידיעה הזו הפחידה את המלך כל כך שהוא החליט שלא יתן לבתו להתחתן לעולם. הוא חשב שעדיף לו שלא יהיה לו נכד בכלל מאשר שנכדו יהרוג אותו. לפיכך קרא המלך לפועליו והורה להם לחפור בור עמוק ועגול באדמה, ובתוכו בנה כלוב מנחושת. כאשר הושלם הכלוב, הוא נעל בו את בתו. אף גבר לא ראה אותה שם מעולם, והיא לא ראתה אפילו לא את השדות והים, אלא רק את השמש ואת השמיים כי היה חלון גדול ופתוח בכלוב הנחושת. כך ישבה הנסיכה, הביטה בשמיים, הביטה בעננים שריחפו מעליה ותהתה אם אי פעם תצא מן הכלוב. יום אחד היה נראה לה שהשמיים נפתחו מעליה, וגשם של זהב נוצץ ירד דרך החלון בגג, ונח לו מנצנץ בחדר. זמן לא רב לאחר מכן ילדה הנסיכה בן, ילד קטן, אך כשאביה המלך שמע על כך הוא כעס ובתמלא פחד, כי הנה נולד הילד שיביא למותו. ועדיין, פחדן ככל שבהיה, לא היה בו האומץ להרוג סתם כך את הנסיכה עם תינוקה, ובמקום זאת הוא הכניס אותם לתיבה ענקית מחושקת בחישוקי נחושת אותה השליך לים, כדי שיטבעו או יגווען ברעב, או שיגיעו לארץ בה לא יפריעו לו עוד. כך נסחפו הנסיכה והתינוק בתיבה על הים כל היום וכל הלילה, אך התינוק לא פחד מן הגלים ולא מן הרוח, כי הוא לא ידע שהם יכולים להזיק לו, והוא ישן שינה שקטה וחזקה. והנסיכה שרה לו שיר, וזה היה שירה:
ילדי, ילדי שלי, אתה ישן עמוק!
ולמרות שאמך דואגת, בן תינוק,
אתה יכול לישון בלב שקט בלי מצוקה
בתיבה הצרה שבנחושת חשוקה,
בלילה בלי כל כוכב אפל ועגמומי
אתה יכול לישון ולא לשמוע, בני
את נהימת הגלים ואת קול ילל
נשיבת הרוח בחשכת הליל.
ישן באריג הסגול של השמיכה
עם פניך הקטנות על פני אתה נם
לא תשמע בשנתך את אמך הבוכה
ואת היסדקות מלח הים.
לבסוף הגיע אור היום, והגלים סחפו את התיבה הגדולה צמוד לחופיו של אי. שם צפה התיבה המחושקת בנחושת, ובתוכה הנסיכה ותינוקה, עד שעבר שם איש מאותה מדינה, ראה אותה וגרר אותה אל החוף. כשניפץ אותה, הפלא ופלא! היתה בפנים אישה יפהפיה וילד קטן. הוא לקח אותם איתו לביתו, היה מאוד נחמד אליהם וגידל את הילד עד שהיה לאיש צעיר. כשהגיע העלם לשיא כוחו, התאהב המלך של אותה מדינה באמו ורצה להינשא לה, אך ידע שהיא לעלם לא תסכים להיפרד מבנה. לכן חשב על תכנית להיפטר מהעלם, וזו היתה תכניתו. מלכה אדירה בארץ באיזור עמדה להינשא, והמלך הודיע שכל הנתינים שלו חייבים להביא לו מתנות חתונה כדי שיוכל לתת לה. הוא ערך משתה אליו הזמין את כל נתיניו, והם כולם הביאו לו את מתנותיהם. חלק הביאו גביעים מוזהבים, חלק הביאו מחרוזות מכסף ומענבר וחלק הביאו סוסים נהדרים. אך העלם לא הביא כלום, למרות שהיה בנה של נסיכה, כי לאמו לא היה דבר לתת לו. שאר הנוכחים החלו לצחוק עליו והמלך אמר: "אם אין לך שום דבר אחר לתת, תוכל לפחות ללכת להביא את הראש הנורא".
העלם היה גאה, ודיבר מבלי לחשוב לפני כן:
"אם אדם חי יכול לעשות זאת, אני נשבע שאכן אביא את הראש הנורא. אך אינני יודע על איזה ראש אתה מדבר."
הם סיפרו לו שאי-שם, רחוק רחוק, חיו שלוש אחיות איומות, נשים מפלצתיות עם כנפי זהב וטופרי נחושת, שנחשים צומחים מראשיהן במקום שיער. הנשים הללו היו כל כך נוראיות למראה שמי שהביט בהן היה הופך מיד לאבן. שתיים מהן היו בנות אלמוות ולא ניתן היה להרוג אותן, אך הצעירה ביותר, שפניה היו מאוד יפים, היתה בת תמותה, והראש שלה היה הראש שהצעיר הבטיח להביא. אתם יכולים לתאר לעצמכם שזו לא היתה הרפתקאה קלילה.
כששמע את כל זה ייתכן שהצטער על שבועתו להביא את הראש הנורא, אך הוא היה נחוש לעמוד במילתו. וכך הוא יצא מן המשתה בו כולם שתו ושמחו, והלך לבדו לאורך הים עם רדת ערב במקום בו התיבה הגדולה, ובה הוא ואמו, הגיעו לחוף.
בחוף התיישב על סלע, הביט אל הים ותהה איך יוכל לקיים את הבטחתו. אז הוא חש מישהו נוגע בכתפו, והוא הסתובב וראה איש צעיר שנראה כמו בן מלך ואיתו גבירה גבוהה ויפה שעיניה הכחולות נצצו כמו כוכבים. הם היו גבוהים יותר מאנשים בני תמותה ולאיש הצעיר היה מטה בידו, ועליו כנפיים מוזהבות, והיו גם כנפיים על כובעו ועל נעליו. הוא דיבר אל העלם ושאל מדוע היה כל כך עצוב. העלם סיפר לו איך נשבע להביא את הראש הנורא אך לא ידע בכלל איך להתחיל הרפתקאה שכזו.
אז דיברה גם הגבירה היפה, ואמרה: "זו היתה שבועה טפשית ונמהרת, אך אם אדם אמיץ נשבע אותה, הוא יוכל לקיימה." העלם ענה שאינו מפחד, רק אינו יודע לאן ללכת.
אז סיפרה לו הגבירה שעל מנת להרוג את האישה הנוראית בעלת כנפי הזהב וטופרי הנחושת, ולערוף את ראשה, יידרשו ממנו שלושה דברים: ראשית, כובע האפלה, שיעשה אותו בלתי נראה כשילבש אותו. שנית, חרב החדות, שתוכל לחתוך ברזל באבחה אחת. ולבסוף, נעלי המהירות, איתן יוכל לעוף באויר.
העלם ענה שהוא אינו יודע היכן ניתן להשיג את הדברים הללו, והוא יוכל רק לנסות ולטעות כאשר ינסה להשיג אותם. אז הוריד האיש הצעיר את נעליו שלו ואמר: "ראשית כל, תשתמש בנעליים האלו עד שתשיג את הראש הנורא, ואז יהיה עליך להחזיר לי אותן. בנעליים האלו תעוף מהיר כציפור, מהיר כמחשבה, מעל יבשה או מעל גלי הים, בכל מקום בו מכירות הנעליים את הדרך. אך יש דרכים שאינן מכירות, שבילים מעבר לגבולות העולם, ובשבילים הללו עליך לנדוד. ראשית עליך ללכת אל שלוש האחיות האפורות שחיות בצפון הרחוק, והן כל כך זקנות שלכל השלוש ביחד יש רק עין אחת ורק שן אחת. אתה צריך להתקרב אליהן בגניבה וכשאחת מהן מעבירה את העין לאחרת עליך לקחת אותה, ולסרב להחזיר עד שיגלו לך היכן שלוש פיות הגן. הן גם יתנו לך את כובע האפלה ואת חרב החדות, ויראו לך איך לעוף מעבר לעולם הזה, אל ארצו של הראש הנורא."
אז אמרה הגבירה היפה: "צא לדרך מיד, ואל תחזור להיפרד מאימך, כי את הברים האלו יש לבצע במהירות, ונעלי המהירות ישאו אותך מעצמן לארצן של שלושת האחיות האפורות, כי הן מכירות את הדרך."
העלם הודה לה, נעל את נעלי המהירות, והסתובב להיפרד מן האיש הצעיר ומן הגבירה. אך הם נעלמו, והוא לא ידע לאן או איך הדבר קרה. הוא קפץ באויר כדי לנסות את נעלי המהירות, והן נשאו אותו מהר מן הרוח, מעל לים הכחול והחמים, מעבר לארצות הדרום השמחות, מעל לאנשי הצפון ששתו חלב סוסות וחיו בעגלות, נודדים אחר עדריהם. מעבר לנהרות הרחבים עבר, שם תרנגולי הבר התרוממו וברחו ממנו, ומעל למישורים ולים הצפוני הקר, מעבר לשדות השלג וגבעות הקרח, אל מקום בו העולם נגמר והמים קפואים ואין שם לא אדם, לא חיה ולא עשב ירוק. שם במערה כחולה של קרח הוא מצא את שלושת האחיות האפורות, הזקנות מכל דבר אחר בעולם.
שיערן היה לבן כשלג, ובשרן כחול כקרח, והן מלמלו והתנדנדו כאילו מתוך חלום, ונשימתן הקפואה התאבכה סביבן כמו ענן. פתח המערה בקרח היה צר, ולא היה קל לעבור בו מבלי לגעת באחת האחיות האפורות. אך בריחוף על נעלי המהירות הצליח העלם להתגנב, וחיכה עד אחת האחיות אמרה לאחרת אצלה היתה העין היחידה שלהן:
"אחות, מה את רואה? את רואה את הימים של פעם חוזרים?"
"לא, אחות."
"אז תני לי את העין, כי אולי אוכל לראות רחוק יותר ממך."
אז העבירה האחות הראשונה את העין לאחות השניה, אך כשהשניה גיששה אחר העין, העלם הוציא אותה בזריזות מידה.
"איפה העין, אחות?" אמרה האישה האפורה השניה.
"את לקחת אותה, אחות" אמרה האישה האפורה הראשונה.
"איבדת את העין, אחות? איבדת את העין?" אמרה האישה האפורה השלישית. "לא נמצא אותה שוב, ולא נראה כשישובו הימים של פעם?"
אז חמק העלם מאחוריהן מתוך המעררה הקרה אל האויר הפתוח וצחק בקול רם.
כשהנשים האפורות שמעו אותו צוחק הן החלו לבכות, כי עתה ידעו שזר שדד אותן ושהן נותרו חסרות אונים ודמעותיהן קפאו כשהן נשרו מן החורים בהם לא היו עיניים, ושיקשקו על רצפת המערה הקפואה. אז הן החלו להפציר בעלם לתת להן בחזרה את העין שלהן, והוא חש רחמים כלפיהן, כי הן היו כל כך מסכנות. אך הוא אמר שלא יחזיר להן את העין עד שיגלו לו את הדרך לפיות הגן.
הן ספקו את כפות ידיהן באומללות, כי הן הבינו מדוע בא, והבינו שינסה להשיג את הראש הנורא. שלושת הנשים הוראיות היו קרובות של שלושת האחיות האפורות, ולכן הן לא חשו בנוח לגלות לנער את דרך אליהן. אך לבסוף הן אמרו לו להמשיך דרומה, עם האדמה לשמאלו והים לימינו, עד שיגיע לאי של פיות הגן. הוא נתן להן בחזרה את העין שלהן, והן הביטו שוב בציפיה לחזרתם של הימים שהיו פעם. אך העלם עם דרומה בין יבשה וים, דואג שהיבשה תמיד תהיה לשמאלו, עד שראה אי יפהפה ועליו כתר של עצים פורחים. שם הוא נחת, ושם מצא את שלושת פיות הגן. הן נראו כמו שלו שנשים צעירותויפות מאוד, אחת מהן לבושה בירוק, השניה בלבן, והשלישית באדום, והן רקדו ושרו סביב עץ תפוחים עם תפוחי זהב, וזה היה השיר ששרו:
שירן של פיות המערב
סביב תפוחי זהב מבריקים
נרקוד ריקוד נכסף
כך אנו רוקדות מימים עתיקים
סביב לעץ המכושף
סביב בריקוד מעגל משחקים
כשאביב על הסף, בזרום מים זכים
בסעור ים כשרוח תנשף!
מהפרי המוזהב אנשים לא יטעמו
עד יבוא תור זהב חדש
עצים רבים מניצן יתרוממו
פריחות רבות ינבלו ויתמו
וכל קול שיר יחרש
חלילים רבים ישברו וידממו
עד יבוא תור זהב חדש!
סביב עץ תפוחי זהב מבריקים
נרקוד ריקוד נכסף
כך סובב העולם מימים עתיקים
קיץ וחורף, אש כפור וברקים
עם שירים שנשיר ובינינו חומקים
בעודנו רוקדות, סיפורים מרתקים
סביב עץ הפיות, ביעף!
פיות אלו, הרוקדות במלוא הרצינות, היו שונות מאוד מהנשים האפורות, והן שמחו מאוד לראות את העלם והתייחסו אליו בחביבות. הן שאלו אותו למה בא, והוא סיפר להן איך נשלח למצוא את חרב החדות ואת כובע האפלה. והפיות נתנו לו את הדברים הללו, וגם תיק ומגן. והן חגרו סביב מותניו את החרב אשר הלהב שלה היה עשוי יהלום, ואת הכובע הניחו על ראשו ואמרו לו שעכשיו אפילו הן אינן יכולות לראות אותו, למרו שהן פיות. אז הוריד את הכובע וכל אחת מהן נשקה לו ואיחלה לו מסע מוצלח, והן החלו שוב בריקודן הנצחי סביב העץ המוזהב, כי הוטל עליהן לשמור עליו עד שיבואו זמנים חדשים, או עד שהעולם יגיע לקיצו. כך שם הנער את הכובע על ראשו, תלה את התיק על מתניו, ואת המגן הבוהק על כתפו, ועף מעבר לנהר הגדול שהתפל כנחש מסביב לעולם כולו. ולגדות הנהר הזה הוא מצא את שלושת הנשים האיומות, ישנות כולן תחת עץ צפצפה, ועלי הצפצפה המתים שנשרו מונחים עליהן. הכנפיים הזהובות היו מקופלות, וציפורני הנחושת היו משולבות. שתיים מהן ישנו עם ראשיהן הנוראיים תחת כנפיהן, כמו ציפורים, והנחשים על ראשיהן התפתלו מתחת לנוצות הזהב. אך הצעירה ישנה בין שתי אחיותיה, והיא שכבה על גבה, כשפניה היפים והעצובים פונים אל השמיים. ולמרות שהיא ישנה, עיניה היו פקוחות לרווחה. אם העלם היה רואה אותה, הוא היה הופך לאבן מן האימה והרחמים עליה, היא היתה כל כך איומה. אך הוא שב על תכנית כיצד יהרוג אותה מבלי להביט על פניה. מרגע שהבחין בשלוש ממרחק, הוא הוריד את מגינו הנוצץ מכתפו, והחזיק אותו מולו כמו מראה, כך שראה את הנשים האיומות משתקפות בו, ולא ראה את הראש הנורא עצמו. אז הוא התקרב יותר ויותר עד שהעריך שהוא במרחק אבחת חרב מן הצעירה, והוא ניחש היכן עליו להנחית מכה לאחוריו. אז הוא שלף את חרב החדות והיכה פעם אחת, והראש הנורא נחתך מכתפיה של היצורה, והדם פרץ והיכה בו כאילו קיבל מכה. אך הוא השליך את הראש הנורא לתוך התיק שנשא ועף משם מבלי להביט לאחור. אז התעוררו שתי האחיות האיומות האחרות והתרוממו לאויר כמו ציפורי ענק, ולמרות שלא יכלו לראות אותו בגלל כובע האפלה שחבש, הן עפו אחריו על גבי הרוח, עוקבות עחרי הרוח שלו בין העניים כמו כלבים בעת ציד ביערות. הן כל כך התקרבו אליו שהוא יכל לשמוע את משק כנפיהן המוזהבות, ואת הצווחות שקראו זו לזו: "הנה! הנה!", "לא, לשם. לשם הוא פנה," בעודן רודפות אחריו. אך נעלי המהירות עפו מהר מדי בשבילן, ולבסוף קריאותיהן ומשק כנפיהן נמוגו כשחצה את הנהר הגדול שסובב את העולם.
כאשר היצורים האיומים היו כבר הרחק מאחור, והעלם מצא את עצמו בצידו הרצוי של הנהר, הוא עף ישר מזרחה וניסה לחפש את ארצו. אך כשהסתכל למטה מן האויר ראה מראה מוזר ביותר - עלמה יפה קשורה בשלשלאות ליתד בחלקו העליון של סלע לסימון גובה המים. העלמה היתה כל כך מפוחדת, או עייפה, שרק שרשרת הברזל סביב מותניה מנעה ממנה ליפול, ושם היא היתה תלויה, כאילו היתה מתה. העלם הצטער עליה צער רב, והוא עף למטה ונעמד לצידה. כשהוא דיבר, היא הרימה את ראשה והביטה סביב, אך נראה היה שקולו רק מפחיד אותה. אז הוא נזכר שחבש עדיין את כובע האפלה, ושהיא יכלה לשמוע אותו, אך לא לראות אותו. אז הוא הסיר את הכובע, והנה ניצב לפניה העלם הנאה ביותר שראתה הכל חייה, עם שיער בלונדיני מתולתל, עיניים כחולות ופנים מחייכות. ולו היה נראה שהיא העלמה היפה בעולם. אז ראשית, באבחה אחת של חרב החדות הוא ניתק את שלשלאות הברזל שקשרו אותה, ואז שאל אותה מה מעשיה שם, ולמה נהגו בה בכזו אכזריות. היא סיפרה לו שהיא בתו של המלך באותה ארץ, ושהיא נקשרה שם כדי שמפלצת נוראית שחיה בים תאכל אותה, כי המפלצת היתה יוצאת מדי יום לטרוף עלמה והפעם היא עלתה בגורל. רק אמרה זאת, וראשה הארוך והמפחיד של מפלצת הים עלה מבין הגלים וניסה לנשוך את העלמה. אך המפלצת היתה תאוותנית ומדי ופזיזה מדי, אז היא פיספסה את העלמה בנסיון הראשון. אך לפני שהמפלצת יכלה לתקוף בשנית, הוציא העלם את הראש הנורא מן התיק שנשא והחזיק אותו מולה. כשמפלצת הים זינקה פעם שניה מן המים עיניה נפלו על הראש הנורא, והיא מיד הפכה לאבן. ומפלצת הים נמצאת שם על חוף הים גם בימינו.
אז הלכו העלם והעלמה אל ארמונו של המלך, אביה של העלמה, שם כולם התאבלו על מותה, ובקושי האמינו למראה עיניהם כשראו אותה שבה לביתה בשלום. המלך והמלכה הרעיפו מחמאות על העלם ולשמחתם לא היה גבול כשגילו שהוא רוצה להינשא לבתם. כך נישאו השניים בפאר ושמחה, ולאחר שהעבירו זמן מה בחצר המלך, הם הפליגו בספינה לביתם בארצו של העלם. מאחר שלא יכל לשאת את העלמה באויר, הוא לקח את נעלי המהירות, את כובע האפלה ואת חרב החדות למקום מבודד בין הגבעות. שם השאיר אותם, ושם מצאו אותם האיש והאישה שפגשו אותו בבית שליד הים, ועשרו לו להתחיל במסעו.
לאחר הדברים האלו, יצאו העלם וכלתו במסע הביתה, והגיעו לנמל בארץ מוצאו. אך באחד הרחובות בעיר הוא פגש את אמו, נמלטת על חייה מן המלך המרושע שרצה עכשיו להרוג אותה כי גילה שהיא לא תהיה מוכנה לעולם להינשא לו! כי אם קודם היא לא חיבבה את המלך, הרי שעכשיו תיעבה אותו ממש כי גרם לבנה להיעלם בפתאומיות. היא לא ידעה, כמובן, לאן נעלם העלם, וחשבה שהמלך הרג אותו בסתר. אז עכשיו היא נמלטה כדי להציל את חייה, והמלך הרשע רדף אחריה עם חרב בידו. ואז, לפתע, היא רצה ישר אל זרועות בנה, אך הוא הספיק רק לנשק אותה ולצעוד לפניה כשהמלך היכה אותו בחרבו. העלם בלם את המכה בעזרת המגן, וקרא למלך:
"נשבעתי להביא לך את הראש הנורא, והנה אני מקיים את שבועתי!"
והוא שלף את הראש מן התיק, וכשעיניו של המלך נפלו על הראש הנורא, הפך המלך מיד לאבן, כפי שעמד שם, עם חרבו מונפת!
כל העם שמח, כי ראו שהמלך הרשע לא ימלוך עליהם יותר, וביקשו מהעלם להיות להם למלך. אך הוא סירב, ואמר שעליו לקחת את אמו לבית אביה. אז האנשים בחרו להם למלך את האיש שהיה חביב כלפי אמו של העלם כשהם הוטלו אל החוף בתיבה הגדולה.
אז יצא העלם עם אמו ועם אשתו, והם הפליגו אל ארץ מוצאה של אמו, ממנה גורשה בצורה כה אכזרית. אך בדרך הם השתהו בחצרו של מלך שערך משחקים ונתן פרסים לאצנים, למתתאבקים ולמשליכי החישוקים הטובים ביותר. העלם ניסה את מזלו מול האחרים, אך הוא זרק את החישוק כל כך רחוק שהוא עף הרבה מעבר למה שהוא זרק עד אז, נחת בקהל ופגע באדם שמת בו במקום. האיש הזה היה לא אחר מאביה של אמו, שברח מממלכתו מפחד שנכדו בל זאת ימצא אותו ויהרוג אותו. כך הוא נהרג בשל פחדנותו ורוע מזלו, וכך התגשמה הנבואה. אך העלם, אשתו ואמו שבו לממלכתם, שם חיו חיים ארוכים ושמחים אחרי כל התלאות שעברו עליהם.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ הערת המתרגם: המקור לא מוזכר בסוף הסיפור, אלא רק בהקדמה. מדובר בעיבוד של אנדרו לאנג לסיפורים המופיעים בכתביהם של אפולודורוס, סימונידס ופינדארוס. הסיפור מוכר מן המיתולוגיה היוונית כחלק מסיפורו של פרסאוס.