ספר המקבים א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · ספר המקבים א · ז · >>


  1.  בשנת אחת וחמישים ומאה יצא דמיטריוס בן סלבקוס מרומי ויעל עם מתי מספר לעיר על הים וימלוך שם:
  2. ויהי כאשר בא אל בית מלכות אבותיו ויאחזו בני החיל את אנטיוכוס ואת לוסיאס להביאם אליו:
  3. וייוודע לו הדבר ויאמר אל תראוני את פניהם:
  4. וימיתום החיל וישב דמיטריוס על כיסא מלכותו:
  5. ויבואו אליו כל האנשים הפושעים והרשעים מישראל ואלקימוס היה מנהיגם מחפצו לכהן:
  6. ויאשימו את העם אל המלך לאמור איבד יהודה ואחיו את כל אוהביך וגם אותנו זרה מארצנו:
  7. ועתה שלח איש אשר תאמין לו והלך וראה את כל החרמה אשר עשה לנו ולמדינת המלך וענש אותם ואת כל אשר עזרו להם:
  8. ויבחר המלך את בקחידס מאוהבי המלך המושל בעבר הנהר והגדול במלכות ונאמן למלך:
  9. וישלח אותו ואת אלקימוס הרשע ויקיים לו את הכהונה ויצווהו לעשות נקמה בבני ישראל:
  10. ויסע ויבוא בחיל גדול לארץ יהודה וישלח מלאכים אל יהודה ואל אחיו בדברי שלום במרמה:
  11. ולא שמעו לדבריהם כי ראו אשר באו בחיל גדול:
  12. ויאספו אל אלקימוס ובקחידס קהל סופרים לדרוש צדק:
  13. וראשונים החסידים היו בבני ישראל ויבקשו מהם שלום:
  14. כי אמרו איש כהן מזרע אהרון בא בחיל ולא יעשה לנו עוולה:
  15. וידבר אליהם דרי שום וישבע להם לאמור לא נבקש לכם רעה ולאוהביכם:
  16. ויאמינו לו ויקח מהם שישים איש וימיתם ביום אחד כדבר אשר כתב:
  17. בשר חסידך ודמם שפכו סביבות ירושלים ואין קובר:
  18. ויפול פחדם ואימתם על כל העם כי אמרו אין בהם צדק ומשפט כי עברו את הברית ואת השבועה אשר נשבעו:
  19. וילך בקחידס מירושלים ויחן בבית זית וישלח ויאסוף רבים מן האנשים הנמלטים אשר אתו ואחדים מן העם וישחטם אל הבאר הגדולה:
  20. ויקיים את הארץ לאלקימוס וישאר אתו חיל לעזר לו וילך בקחידס אל המלך:
  21. וילחם אלקימוס על הכהונה הגדולה:
  22. ויקבצו אליו כל עוכרי עמם ויתפשו ארץ יהודה ויעשו רעה רבה בישראל:
  23. וירא יהודה את כל הרעה אשר עשה אלקימוס ואשר אתו בבני ישראל הרעו מן הגויים:
  24. ויעבור בכל גבולות יהדוה מסביב ויעש נקמה באנשים הנמלטים ויעצרו מעבור בארץ:
  25. וכאשר ראה אלקימוס כי חזק יהודה ואשר אתו ויוודע כי לא יוכל לעמוד בפניהם וישב אל מלך ויאשימם רעות:
  26.  וישלח המלך את ניקנור אחד משריו הנכבדים והשונא והאויב לישראל ויצו עליו להשמיד את העם:
  27. ויבוא ניקנור לירושלים בחיל גדול וישלח אל יהודה ואחיו במרמה בדברי שלום לאמר:
  28. אל נא תהי מריבה ביני וביניכם אבוא במתי מעט למען אראה את פניכם בשלום:
  29. ויבוא אל יהודה וישראל איש לשלום רעהו והאורבים היו נכונים לחטוף את יהודה:
  30. ויוודע הדבר ליהודה כי בא אליו במרמה וימהר לשוב ממנו ולא חפץ עוד לראות את פניו:
  31. וידע ניקנור כי נגלתה עצתו ויצא לקראת יהודה במלחמה אל כפר שלמה:
  32. ויפלו מאשר עם ניקנור כחמש מאות איש וינוסו אל עיר דוד:
  33.  ואחר הדברים האלה עלה ניקנור אל הר ציון ויצאו מן הכהנים מבית המקדש ומזקני העם לשאול לו לשלום ולהראותו את העולה המקרבת בעד המלך:
  34. ויהתל בהם וילעג להם ויטמאם וידבר בגאון:
  35. וישבע באפו לאמור אם לא ימסר יהודה ומחנהו בידי עתה והיה כאשר אשוב בשלום ושרפתי את הבית הזה ויצא בחרי אף גדול:
  36. ויבואו הכהנים ויעמדו לפני המזבח וההיכל ויבכו ויאמרו:
  37. אתה בחרת את הבית הזה למען יקרא שמך עליו להיות בית תפילה ותחינה לעמך:
  38. עשה נקמה באיש הזה ובמחנהו ונ]לו בחרב זכור חרפותיהם ואל תתן להם תקומה:
  39.  וילך ניקנור מירושלים ויחן בבית חורון ויבוא לקראתו חיל ארם:
  40. ויהודה חנה בחדשה בשלושת אלפים איש ויתפלל יהודה ויאמר:
  41. כאשר חרפו אשר באו מעם מלך אשר יצא מלאכך ויך בהם מאה ושמונים וחמישה אלף:
  42. כן תגוף את המחנה הזה לפנינו היום וידעו הנשארים כי רעה דיבר אל מקדשך ושפוט אותו כרשעתו:
  43. ויאסרו המחנות במלחמה כשלושה עשר לחודש אדר וינגף מחנה ניקנור ויפול הוא ראשון במלחמה:
  44. וכראות מחנהו כי נפל ניקנור וישליכו את נשקם וינוסו:
  45. וירדפו אותם דרך יום אחד מחדשה עד לבוא גזר ויריעו אחריהם בחצוצורות התרועה:
  46. ויצאו מכל כפרי יהידה מסביב ויסובו אותם ויפנו אלה נוכח אלה ויפלו כולם בחרב ולא נשאר בהם עד אחד:
  47. ויקחו את השלל ואת הביזה ואת ראש ניקנור כרתו ואת ימינו אשר שלח בגאון ויביאום ויתלום על יד ירושלים:
  48. וישמח העם מאוד ויעשו את היום ההוא ליום שמחה גדולה:
  49. ויקיימו לעשות שנה שנה את היום הזה בשלושה עשר לאדר:
  50. ותשקוט ארץ יהודה ימים מעטים:

<< · ספר המקבים א · ז · >>