ספר המצוות לאו לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ספר המצוות · לאו · לב · >>


מצות לאו לב - לא לעונן ולקבוע עונות רעות או טובות למעשה

הזהירנו מעשות המעשים בבחירה ממשפטי כוכבים, והוא שיאמר "זה היום טוב למעשה פלוני ונכון לעשות" או "זה היום מונע מעשות מעשה פלוני ונרחיק מעשותו". והוא אמרו יתעלה "לא ימצא בך [...] מעונן(דברים יח, י) וכבר נכפלה אזהרה זו ואמר "ולא תעוננו(ויקרא יט, כו). ולשון ספרא: "לא תעוננו" אלו נותני העיתים, כי הלשון נגזר מ"עונה", רוצה לומר לא יהיה בך מעונן שיאמר "עת פלונית טובה והעונה פלונית רעה".

והעובר על לאו זה חייב מלקות. רוצה לומר שיגיד העתים האלו, לא מי שישאל בעדם. אבל השאלה גם כן אסורה מחוברת אל היותה דבר אין אמיתות לה, ומי שיכוון בפעולתו לעת ידוע במבט כדי שיצלח או יהיה לו תועלת באותו מעשה, לוקה מפני שעשה מעשה.

ובכלל אזהרה זו גם כן איסור פועל החרטומים. ולשון חכמים (סנהדרין סה:) מעונן אלו אוחזי עיניים. והוא מין גדול מן התחבולה. מחובר אליו קלות התנועה ביד, עד שתדמה לאנשים שיעשה עניינים אין אמתתו בהם, כמו שנראה אותם יעשו תמיד. יקחו חבל וישימו אותו בכנף בגדיהם ויוציאו נחש, וישליך טבעת לאויר ואחר כך יוציאוהו מפי אדם אחד העומדים לפניו, ומה שידמה לזה מפעולות החרטומים המפורסמים אצל ההמון. כל פועל מהם אסור ומי שעושה זה יקרא אוחז עיניים והוא מין הכישוף, ומפני זה לוקה. והוא עם זה גונב דעת הבריות וההפסד המגיע מזה גדול. כי כן ציור העניינים הנמנעים תכלית המניעה אפשרית, אצל הסכלים והנשים והקטנים רע מאוד. ויפסיד שכלם וישיבם להאמין הנמנע והיותו אפשר שיהיה. והבן זה.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: rmbm/lo32