ספר המצוות לאו יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מצות לאו יד - לא להישבע בעבודת אלילים


שהזהירנו מהישבע בעבודה זרה ואפילו לעובדיה לא ישביעו אותם בה, כמו שבארו באמרם לא תשביעו העכו"ם ביראתו. והוא אמרו יתעלה "ושם אלהים אחרים לא תזכירו". לא תשביע לעכו"ם ביראתו. ושם נאמר גם כן "לא תזכירו" שלא ידור אדם בשם עבודה זרה. ובסנהדרין (דף סג:) "לא תזכירו" שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית.

והעובר על לאו זה, כלומר שישבע בדבר מן הנבראים שיחשבו בהם הטועים האלהות על צד ההגדלה, חייב מלקות. ובגמרא סנהדרין (דף סג.): עם מה שהזהירנו מחבק עבודה זרה ולנשקה ולכבד לפניה וכגון אלו מפעולות הכבוד והאהבה, אמר על כולם אינו לוקה, חוץ מן הנודר בשמו והמקיים בשמו.

וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשביעי מסנהדרין.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: rmbm/lo14