ספר המצוות לאו טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ספר המצוות · לאו · טו · >>


מצות לאו טו - לא להדיח בני ישראל לעבוד עבודה זרה

שהזהירנו מדרוש לעבודה זרה ויקרא האנשים לעבדה ויזרזם על זה, ואף על פי שזה הדורש לא יעשה פעולה מהפעולות זולת הדרישה אליה.

וזה נקרא, אם היה דורש אליה אל העם, מדיח. והוא אמרו יתעלה יצאו אנשים בני בליעל. ואם דרש אחד מן האנשים, נקרא מסית. והוא אמרו יתעלה כי יסיתך אחיך בן אמך. ודברינו במצוה זו אמנם הוא במדיח, ואזהרה שבאה בזה הוא אמרו יתברך ולא ישמע על פיך אזהרה למסית, מסית בהדיא כתיב ביה וכל ישראל ישמעו וייראו ולא יוסיפו לעשות אלא אזהרה למדיח. וכן אמרו במכילתא לא ישמע על פיך אזהרה למדיח.

והעובר על לאו זה חייב סקילה. ולשון סנהדרין (דף ס"ז) מדיחי עיר הנדחת בסקילה.

וכבר התבארו דיני מצוה זו בעשירי מסנהדרין.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: rmbm/lo15